שינויים

[[אדמו"ר הריי"צ]] היה מצווה להתוקע, ללמוד בימי ראש השנה בבוקר את המאמר "להבין ענין תקיעת שופר", אשר בסידור שעם דא"ח<ref>[[ספר המנהגים]]. ושם: הטעם יש לומר בפשיטות, מפני שבדרוש הזה מבוארות כוונות התקיעות. ומובן מעצמו שזהו בנוסף על חיוב ידיעת הלכות תקיעת־שופר תקיעתשופר כמבואר בפוסקים.</ref>.

אך בשיחת שבת שובה [[תשל"א]] שלל הרבי את הפירוש הזה, ופירש שכוונת [[אדמו"ר הזקן]] היא להכנה נפשית, ולא פירש אדמו"ר הזקן שום הכנה פרטית, כיון שאינו דבר השווה לכל נפש, וכל חד וחד לפום שיעורא דיליה צריך להכין עצמו לתקיעת שופר בדבר שהוא מתעורר הימנו, בין אם זאת מהאמור בספר [[כתר שם טוב]], או ב[[שולחן ערוך של האריז"ל]], בספרי חסידות או בספר מטה אפרים וכדומה. ומהתעוררות זו תומשך התעוררות לכל השנה הבעל"ט. ובעומק יותר, שאין הכוונה שיכין עצמו בהכנה פרטית כלשהי, אלא בהכנה כללית לעבודת ה' במשך כל השנה כולה, שהיא מסירה כללית לה' מעומק הנפש<ref>[[לקוטי שיחות]] ל[[ר"ה]], ־ וילך [[תשנ"ב]].</ref>.

לאדמו"ר הרש"ב היה [[סידור תורה אור]] (עם שערי תפילה), שבו רשם את הגהותיו בכתי"ק. היה נקרא בלשונו הקדוש "דעם אלטען סידור", ואותו הנחילו בצוואתו לבנו מוהריי"צ שהיה מתפלל בו בשנת האבלות לפני העמוד, וכן בזמנים קבועים ומיוחדים, ביניהם בימים הנוראים ובעיקר בראש השנה לסדר התקיעות ואמירת הפסוקים והברכות<ref>על־פי עלפי [[אשכבתא דרבי]], עמ' 79.</ref>.

לפי עדות הרבי<ref>משיחות חג־הפסח חגהפסח תשכ"ד</ref>, אצל [[אדמו"ר הריי"צ]], ומסתמא גם אצל אביו אדמו"ר הרש"ב, בעת התקיעות היה לפניו סידור האריז"ל ("סידור ר' שבתי מרשקוב"). סידור זה היה גם אצל כ"ק [[אדמו"ר הצמח צדק]].

תקיעות מיושב תקע הרבי בעצמו. בשעת כל התפילות וגם בשעת אמירת המפטיר וסדר התקיעות, מחזיק הרבי אצלו על הסטענדער, כמה חבילות של פ"נים שנתנו לו לפני ראש־השנהראשהשנה<ref>[[קובץ ליובאוויטש]], 13, עמ' 57.</ref>.

רק אחדים מזקני החסידים והבעל מקריא (שהוא גם הבעל קורא) ניתן להם רשות לעמוד ליד שלחן הקריאה בשעת התקיעות אצל אדמו"ר מוהרש"ב.. הבעל קורא והבעל מקריא בראש השנה ויוה"כ היו חזקה לבעל־המגיהלבעלהמגיה, החסיד ר' שלום וואלאסאוו<ref>[[רשימות דברים]], א, עמי שכח.</ref>.

גם אצל [[הרבי]] הוגבלה העמידה על הבימה למספר אנשים מצומצם. לעתים היה הרבי מורה בפירוש שיעלה מישהו נוסף, כגון ה"זוכה בגורל" לנסיעה אל הרבי (שאחר־כך שאחרכך הפכה עמידתו לקביעות), וכגון החסיד ר' [[מנחם מנדל פוטרפס]] ע"ה כשיצא את [[רוסיא]].

בשנים הראשונות היה מכסה את שולי המטפחת האדומה במטפחת הלבנה התחתונה, אך בהיותו ב[[רוסטוב]] לא נהג בפרט זה (אולי מצד חולשת ידיו, ואם היה נוהג כדרכו לא היה הדבר יכול להיעשות בזריזות כל־כךכלכך, והנוכחים היו מבחינים במעשיו, ובכך לא היה רוצה).

ביום הראשון של ראש השנה דשנת [[תר"ס]], לא סידר אדמו"ר [[הרש"ב]] את השופרות, וכך המשיך לנהוג מאז ואילך, והיה מסדר את השופרות רק ביום השני של ראש־השנהראשהשנה<ref>[[ספר השיחות]] [[תש"ה]], עמ' 12.</ref>.

בראש השנה דשנת [[תשי"ב]], בכה הרבי בעת המפטיר בכי רב מאין הפוגות. אחרי ההפטרה הכין הרבי עצמו לתקיעות, סידר את שלושת השופרות באיזה מטפחת אדומה. אחר־כך אחרכך שם את הטלית על הראש והתכופף על הבימה, ומבין הטלית ראו שבוכה מאוד.. שמעו באמצע איזה תנועה של ניגון חרישי באמצע הבכי כשהיה מכוםה בטלית.. אלו שעמדו בקירוב אומרים שזה היה [[ראש השנה]]דיקע תנועה.. אחר-כך הסיר הטלית מעל ראשו, וקרא בקול מחריד ומעורב בדמעות את המלה "למנצח".. וכשהקהל כבר גמרו לומר, הנה עדיין אמר "למנצח" כמה רגעים, אבל לא שמעו תיבות אלא איזה קול.. אחר־כך אחרכך אמר את הפסוקים, גם־כן גםכן בבכיות (לא כמו קודם) ובניגון של הפסוקים, שכפי שמסופר שכ"ק אדמו"ר הריי"צהיה אומר<ref>[[יומן]] [[תשי"ב]], [[כפר חב"ד]], גל' 491, עמ' 70.</ref>.

אמירת הפסוקים שלפני התקיעות ושלאחר התקיעות אצל [[הרש"ב]] היו בניגון מיוחד. בפסוק "קולי שמעה" הי' אומר: "כחסדך ה'", ומפסיק, ואחר־כך ואחרכך ממשיך "כמשפטיך חייני".. פעם אחת קרה שבפסוק "ערוב עבדך" וגו', אחרי המלים "ערוב עבדך לטוב" אמר: "איי געוואלד - אל יעשקוני זדים"<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]] עמ' 28.</ref>.

בפסוקים שקודם תקיעת־שופרתקיעתשופר, במלים "ענני במרחב" היה אדמו"ר מה"מ אומר 'בַּמרחָב'' בבי"ת דגושה ובחי"ת קמוצה{{הערת שוליים|כפי שהוא במחזור ובסידור תורה־אורתורהאור, ולא כבתהלים ובשאר סידורים שהבי"ת רפויה והחי"ת פתוחה כך גם מובא בספר המאמרים [[תרצ"ז]], עמ' 153: {{ציטוטון|תיבת 'מרחב' האמורה בפסוק זה, לפי ספרי הדקדוק היא מנוקדת בָּמרחב, ועל־פי ועלפי הקבלה המקובלת צריכים לומר בַּמרחב.}}}}

איתא ב'שער הק"ש' שב[[סידור עם דא"ח]] <ref>ד"ה להבין ההפרש, דף עד, א.</ref>, שקודם תקיעת שופר אומרים "אנא בכח". ופירושו: בדרך כלל הם הכוונות מהפסוקים שהראשי־תיבות שהראשיתיבות שלהם שם שני משם מ"ב, אמנם יש שמכוונים התיבות "אנא בכח" כו' במחשבה, אבל אין אומרים האותיות והתיבות. והעוסק בכוונות צריך ללמוד העניינים ברור בכתבי האריז"ל, ואז כוונתו רצויה<ref>לוח [[היום יום]] עמ' צב.</ref>.