שינויים

ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר רבות, כי אף למרות שהגלות נראית כירידה היא ירידה גדולה והסתר פנים - , לאמיתו של דבר הסתר זה אינו אמיתימוחלט. זאת כיוון שכל מטרתו מכיוון שמטרת הגלות היא להגיע הכנה לעלייה הגדולה של הגאולה. יתירה מכך, ויתירה מזו, כבר הגלות עצמה מהווה שלב בעלייה, היא אינה רק הכנה אלא שבה עצמה מתגלים הגילויים הנעלים ומאפייניה הם תוצאה מהתגלות זו, אלא שזה הוא רק 'פנימיות' הגלות, ובגלוי הגלות היא ירידה והסתר פנים, (הסיבה לכך הוא משום שהגלויים אינם נמשכים בגלוי בעולם הזה הגשמי ויתגלו בגאולה השלימה).

זהו ההסבר לכך שברגע הראשון של שאודות רגע החורבן, אומרים אמרו חז"ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] נד, ב.}} שכאשר נכנסו הנכרים ל[[קודש הקדשים]] : "אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו את [[ארון הברית]] כאשר ה[[כרובים]] פניהם איש אל אחיו המעורין זה בזה" - זאת למרות שבזמן שעושין רצונו מצב המעיד על הקרבה וגילוי של מקוםהקב"ה לעם ישראל, רק אז הכרובים פניהם איש אל אחיו{{הערה|"כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום: הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה סימן שהקב"ה אוהב את ישראל" (רש"י [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]] צט, א).}}בניגוד מוחלט למצב הגלוי באותו הזמן. וזאת מכיוון שבשעת החורבן האירה בקודש שתוכנו הפנימי של הגלות הוא הכנה והתחלה לגילויים שיהיו בגאולה, ובקודש הקדשים מהותו האמיתית האיר מהותם האמיתי של החורבן והגלות, שהיא שהוא גילוי הקשר הפנימי ביותר של [[בני ישראל]] ו[[הקדוש ברוך הוא]]ולכן עניין זה האיר שם בגלוי. לכן ברגע החורבן שאז הייתה המשכת האור האלוקי הנעלה, בדוגמת מאמר חז"ל שחייב {{הערה|יבמות סב, ב.}}: "חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך". ומאז כל ימי הגלות התגלות זו נמשכת יותר ויותר עד שתתגלה בגלוי בגאולה השלימה.{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ב' שיחת דברים ס"ד. ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' רסט.}}.