שינויים

'''גזירות ת"ח-ת"ט''' היו פרעות המוניות בקהילות ישראל במזרח פולין בשנים 1649-1648. (שנת ת"ח-ת"ט) שערכו קוזאקים ואיכרים אוקראינים. בתקופה זו התפשט היישוב היהודי בפולין ורבתה חשיבותו בפיתוח הערים ובאיוש תפקידי מנהל וכלכלה בכפרים. היהודים היוו מעמד ביניים, בין האצילים הפולנים ובין האוקראינים המשועבדים. האוקראינים ראו ביהודים נציגי האדון הפולני נוספה למתיחות חברתית זו שנאתם הדתית ליהודים. האוקראינים, ובראשם בוגדאן חמיילניצקי, כרתו ברית עם הטאטארים שישבו בדרום אוקראינה ומרדו בפולנים. תוך כדי המרד פרעו הקוזאקים והטאטארים ביהודים באכזריות רבה. רכושם נשדד, קודשים חוללו, יהודים נשחטו,נשים נאנסו וילדים נהרגו בזרועות אמותיהם. רבים נמכרו לעבדות, יהודים רבים נהרגו על קידוש השם ורבים אחרים המירו דתם על מנת להינצל. גל הפרעות החל ביישובי היהודים שממזרח לנהר דניפר והתפשטו למערב הנהר, לגבול ביילורוסיה, וולין ולבוב. בעיר נמירוב נטבחו היהודים לאחר שסירבו להמיר דתם, בעיר טולצין בגדו חיילי המשמר הפולנים ביהודים, שעל שלומם הופקדו, והסגירו את היהודים בתמורה להצלת חייהם. בלבוב לקחו היהודים חלק פעיל בהגנת העיר. הפרעות הביאו עמם מכלול בעיות שזמן רב עוד עסקה יהדות פולין בפתרונן: התרת עגונות, שאלת ילדי הנשים שנאנסו, פדיון יהודים שנמכרו לעבדות, החזרת אנוסים לחיק היהדות וגורל אלפי הפליטים. קהילות ישראל כולן, ובייחוד קהילת קושטא, נתנו יד למבצע פדיון השבויים. מבצע זה הגביר את הסולידריות הכלל יהודית ואת השותפות בין קהילות הספרדים לקהילות האשכנזים. על פי תעודות התקופה נהרגו בפרעות כ-100,000 יהודים ונהרסו כ-300 יישובים. ההיסטוריונים חלוקים בדיעותיהם בדבר השפעת גזירות ת"ח-ת"ט על התפתחותה והתפשטותה של התנועה השבתאית כ-16 שנה לאחר מכן (ראה שבתאי צבי). אך הכל מסכימים שהגזירות הביאו לעיסוק בתחום המוסרי בספרות התקופה והכשירו את הקרקע להלכי-רוח משיחיים חזקים.