 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מופשט מידי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הבכן הוא ביטוי המביע את תכליתו של הדבר, והתוצאה שלו במעשה בפועל. הביטוי משמש בעיקר כניב, נוגע לתוצאה של הפעולה הנפשית שנוצרה אצל האדם לאחר שלמד מאמר, שיחה או השתתף בהתוועדות.
ענינו
כאשר אדם מתבונן בשכלו על דבר מה, הוא מגיע למסקנה. וכאשר התבוננותו היא על הקב"ה, (עד כמה שהוא טוב לכל, מפרנס את כל הבריות וכו'), הרי הוא מגיע למסקנה שצריך לאהוב את הקב"ה.
נקודה זו מכונה ה"בכן" והיא לאחר מכן תעבור דרך מיצר הגרון ששם נמצאים שלושת שרי פרעה (שר המשקים, האופים והטבחים) ומנסים לעכב אותה מלהגיע אל הלב, שכן כאשר היא תגיע לשם יתעורר האדם במידת האהבה אל הקב"ה[כלומר?].
ולכן מצרים נקראת מצרים, על שם "מיצר מי", ש"מי" הכוונה היא לבינה, ואת מסקנתה לא נותנים להעביר הלאה אלא יוצרים לו מיצר וגבול[כלומר?].
נחיצותו
הרבי הריי"צ בשיחותיו ואגרותיו מרבה לדבר אודות החשיבות של ה"בכן", ובלשונו של הרבי שליט"א: "המעשה הוא העיקר". והיינו, שמי שלא מעורר את ה"בכן", משמע שהוא אינו לומד את החסידות עבור שתשפיע עליו ותשנהו. ועל זה אמרו רבותינו נשיאינו את התוארים: חיצון, עמלק, מוטעה, מחוצף ועוד[דרוש מקור].
הדרך היחידה להיות חסידים היא שאחרי כל מאמר וכדו' מתבוננים בדבר (הן מאמרי השכלה והן מאמרי עבודה) ומוצאים מה ניתן להפיק ממנו לעבודת ה'.