שינויים

{{לעריכה|סיבה=מופשט מידי}}ה'''בכן''' הוא ביטוי המביע את תכליתו של הדבר, והתוצאה שלו במעשה בפועל. הביטוי משמש בעיקר כניב, נוגע לתוצאה של הפעולה הנפשית שנוצרה אצל ה[[אדםיהודי]] לאחר שלמד [[מאמר]], [[שיחה]] או השתתף ב[[התוועדות]].

כאשר אדם [[התבוננות|מתבונן ]] ב[[שכל]]ו על דבר מה, הוא מגיע למסקנה. וכאשר התבוננותו היא על מסקנה זו מתומצתת לנקודה (נקודת ה'''בכן'''), וזו יורדת מהמוח ללב (מה[[מוחין]] ל[[הקב"המדות]], (עד כמה שהוא טוב לכל, מפרנס את כל הבריות וכו'), הרי הוא מגיע למסקנה שצריך וזה פועל שהאדם בפועל יתעורר במידה למישהו - לאהוב את הקב"האו לשנוא.

נקודה זו מכונה ה"בכן" והיא לאחר מכן תעבור דרך [[==מיצר הגרון]] ששם נמצאים ==כאשר התבוננותו של האדם היא על [[שלושת שרי פרעההקב"ה]] (שר המשקים, האופים והטבחים) ומנסים לעכב אותה מלהגיע אל הלבלדוגמה: עד כמה שהוא טוב לכל, מפרנס את כל הבריות וכו', שכן כאשר היא תגיע לשם יתעורר האדם במידת האהבה אל הרי הוא מגיע למסקנה שצריך לאהוב את הקב"ה{{כלומר?}}. והנה בדרך הרגילה מיד תעבור נקודה זו ללב ויתעורר ב[[אהבה]] לקב"ה.

ולכן אולם בין המוח ללב, כיון שלכל אחד יש מהות שונה, עובר ה"מסר" מהמוח תהליך של עיבוד בגרון (שהוא המחבר את הראש והגוף). בתהליך זה מתעלם השכל ולאחר זמן מופיעה המידה. ===בעבודה===בגרונו של האדם יש שלושה גורמים המקשרים את הראש והגוף: קנה, ושט וורידים. וב[[תורת הקבלה]] הם נקראים: שר המשקים, שר האופים ושר הטבחים. ועניינם הוא התגברות ה[[חומר|חומריות]] והשיקוע באכילה ושתיה, וכן רתיחת הדם בעניני העולם. כיון שבגרון יש ענין של התעלמות, לכן הוא יכול להיקרא [[מיצר]] מלשון [[מצרים]] נקראת מצרים, על שהמולך בו הוא [[פרעה]], וג' שרי פרעה אלו הם העומדים שם בפועל. והם המעכבים את נקודת הבכן להגיע ללב. ולכן הוא נקרא "מיצר מי[[מצרים]]", שכי זה [[אותיות]] "'''מיצר - מי'''" הכוונה היא ל. דהיינו, אחד מכינויי [[ספירת הבינה]] הוא "[[מי]]" - כלומר, ביטול לחכמה וכן בגימטריה 50 כנגד [[חמישים שערי בינה]]. ומיצר זה מעכב את הנקודה הבאה מה"מי" (בינה) ללב. הדרך להפטר מבעיה זו היא: "הקול מעורר את הכוונה". כלומר, ואת מסקנתה לא נותנים להעביר הלאה אלא יוצרים לו מיצר וגבולשעל ידי התפילה בקול הוא מכניס את ה[[אהבה]] שתהא מורגשת בלב. כמו כן בעבודה ב[[רעותא דליבא]] הופכים את החושך לאור וממילא אינו מעכב{{כלומר?הערה|ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת.}}.

[[הרבי הריי"צ]] ב[[שיחת קודש|שיחותיו]] ו[[אגרות קודש (ריי"צ)|אגרותיו]] מרבה לדבר אודות החשיבות של ה"בכן", ובלשונו של [[הרבי שליט"א]]: "המעשה הוא העיקר". והיינו, שמי שלא מעורר את ה"בכן", משמע שהוא אינו לומד את ה[[חסידות]] עבור שתשפיע עליו ותשנהו. ועל זה אמרו [[רבותינו נשיאינו]] את התוארים: [[חיצון]], [[עמלק]], מוטעה, מחוצף ועוד{{מקורהערה|בלקוטי דיבורים. זכור תרס"ה. ועוד.}}.

הדרך היחידה להיות [[חסידים]] היא שאחרי כל מאמר וכדו' מתבוננים בדבר (הן [[מאמר#סוגי מאמרים|מאמרי השכלה]] והן [[מאמרי עבודה]]) ומוצאים מה ניתן להפיק ממנו ל[[עבודת ה']].

{{הערות שוליים}}[[קטגוריה:מושגים כללייםבתורת החסידות]][[קטגוריה:תורת החסידות]]