שינויים
←סמכות בית הדין
כאשר ניסו עסקנים מסויימים להקפיא קיום פסק דין של בית הדין, התבטא הרבי בחדרו הקדוש בפני המזכירים הרב [[יהודה לייב גרונר]] והרב [[בנימין קליין]] בחריפות וצעקות: "'בעל בית', אין נפקא מינא מי הוא ומהיכן הוא, אינו רשאי לעכב הוראה או פסק דין של רבנים... חייבים לציית לו ולקיימו מעולם לא נשמע שעסקני ציבור יאמרו דעות לרבנים... כאשר כותבים שרבנים הוציאו פסק דין בגלל פוליטיקה, הרי זה כמו אצל התנועה הרפורמית"{{הערה|1=מדברי הרבי למזכירים הרב גרונר והרב קליין, ז' אייר תשמ"ט ([https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1590528146231&pagenum=112&book=26516 נדפסו בספר צעירי אגודת חב"ד])}}. ועוד כהנה רבות.
מאידך כמה פעמים רבות הביע הרבי את מרות רוחו מהתנהלות הבית דין. כך כתב הרבי במענה לבית דין: "מתי היתה האסיפה האחרונה של הוועד? מי השתתף בה? מה החליטה? מה נעשה בה? רוב רבני חב"ד באה"ק אין יודעים מהנעשה בוועד, (גם לא מהשאלות שלי לרבנים שע"י הוועד, כדמוכח ממכתביהם אלי)"{{הערה|ליקוט מענות קודש - תשמ"ח, מענה רס"ז.}}, בהזדמנות אחרת בה הוציא הבית דין פסק הלכתי ללא חקירה ודרישה כנדרש, אמר הרבי: ""איך בין א רב'ס זון. איך ווייס ווי א רב פירט זיך. און דער טאטע פלעגט (גוט) חוקר זיין און נאך דעם זאגען. ווי קומט עס אז מ'האט ניט חוקר געווען גענוג?" (אני הנני בנו של רב. הנני יודע היטב כיצד נוהג ומתנהג רב בישראל. האבא היה חוקר היטב ואז רק אומר את דברו. כיצד יתכן הדבר שלא חקרו כראוי?)". במענה נוסף [[ביקורת|ביקר]] הרבי את פסקי הדין היוצאים תחת חותמת בית דין אך נעשים ללא אסיפות מסודרות ומאורגנות: "יחליטו באסיפת רבני אנ"ש שיחי' דאה"ק. ולא בשקלא וטריא דא' פלוני עם א' פלוני ובחתימת המשתתפים באסיפה וכן בכיו"ב לעתיד לבא"{{הערה|קובץ כינוס השלוחים, עמ' 77.}}. בחודש [[סיון]] [[תש"נ]] ענה הרבי לאחד מאנ"ש בקשר לבית הדין: {{ציטוטון|יאמר לכל אחד ואחד מחברי הבית דין [ש]אם הפסק דין לא על פי שולחן ערוך אין בזה שום תוקף}}{{הערה|ליקוט מענות קודש מילואים תשמ"ט - תנש"א ע' 51}}.
כמו כן במכתב מ[[ג' שבט]] [[תשמ"ג]] הממוען ל"ועד רבני אנ"ש אשר באה"ק ת"ו" קובל הרבי על אריכות הזמן של הדיונים של בית הדין אודות הדיני תורה, סיכסוכים וחילוקי דעות הבאים בפניהם, דבר הפוגע בקירוב הלבבות שבין הצדדים ועוד יותר מגדיל את החילוקי דעות שביניהם וכו'. הרבי מציין שלא רצה לכתוב כך באי כבודם של ישראל ולכן העיר על כך בעל פה כמה פעמים אך המצב הנמשך הכריח אותו לכתוב זאת ולהביע גם בכתב בבירור את דעתו שהתנהלותם תשתנה ומכאן ולהבא תהיה ההתנהלות בעניינים אלו בזריזות, זריזות בפועל ועד לזריזות לפסק דין בפועל. באותו מכתב אף מורה הרבי שבחילוקי דעות בין המוסדות והארגונים שבעיר עצמה, לדוגמא בירושלים וכפר חב"ד וכו', שבבירור והדין תורה לא יתנהלו על ידי הרבנים שבעיר זו עצמה. בסיום הרבי מציין שדבריו אלו הם רק 'מכאן ולהבא' כי הפסקי דינים וההוראות שכבר ניתנו באיזה אופן שיהיה בתקפם עומדים. את המכתב חתם הרבי "בתקווה חזקה באישור בהנ"ל" בחוזר{{הערה|על פי צילום האיגרות}}. זמן מה אחר כך באותה שנה כתב הרבי: {{ציטוטון|כתבתי מלפני כמה וכמה זמן להבית דין '''שמוכרחת''' הזריזות בהדיני תורה וכו' ובקשתי לאשר קבלת מכתבי זה ועד עתה לא אושר וכנראה פשיטא שלא '''נעשה''' דבר וד"ל}}{{הערה|ליקוט מענות קודש תשמ"ג מענה קפו}}.