שינויים
אין תקציר עריכה
{{ש}}'''פרק שמיני''': מקשר את הבחירה במלך למבואר בחסידות אודות אהבה מסוג "מי לי בשמים" שתוכנה כפתגם שהיה נשמע מ[[אדמו"ר הזקן]]: "איך וויל זע גאָר ניסט איך וויל ניט דאיין ג"ע איך וויל ניט דאיין עוה"ב כו' איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין" [תרגום חפשי: איני רוצה מאומה, איני רוצה בגן עדן שלך, איני רוצה את עולם הבא וכיו"ב שלך, רוצה אני אותך"] שהחידוש בזה הוא שגן עדן ועולם הבא הם הגילויים הכי עליונים שיש התגלות בתכלית השלימות ולמרות זאת לא רצה בהם אלא רק את הדביקות וההתאחדות המוחלטת בה'.
{{ש}}'''פרק תשיעי''':בפרק זה מקשר הרבי את כל שלשת הביאורים בדקות הבחירה במלך עצמו היא סייג שלא ליפול בבחירה בכוכבים ומזלות משום שהבחירה בגן עדן וכיו"ב מאופיינת בכך שהאדם מעוניין להדבק בבורא באופן שישאר במציאותו ו"יקבל" ולא להתבטל בתכלית שבריבוי ההתשלשלות ירצה לקבל ללא חילוק אם ההשפעה באה מהקדשה או ממקום המוות (הביאור שבפרקים ד, ה) פרט נוסף שבבחירה בגן עדן הוא שיש חשיבות למציאות מחוץ ל[[עצמותו]] שבריבוי ההשתלשלות יתכן כי יתן חשיבות למציאות בעולם כמו שמש וירח וגורמי הטבע.
{{ש}}'''פרק עשירי''': מבאר כי בכל הביאורים ישנה מאפיין בסיסי אחד - חסרון בזיהוי בדבר אמצעי וטפל כאמצעי, גורמי הטבע הינם רק ממוצעים שעל ידן תימשך ההשפעה, הנותן להם ערך אינו מבחין בכך וחשבן לעיקר, ההשפעות הגשמיות הם לצורך עבודת הבורא וכך .{{ש}}כך גם כל הגילויים גם הכי עליונים , הם למען השלמת הכוונה העליונה והנותן לאיזשהו עניין ערך וחשיבות הרי הוא חוטא למטרתן ומחשיב דבר ודבר שהוא אמצעי בלבד, מחשיבו לעיקר.{{ש}}אומות העול העולם שרשם בחיצוניות הרצון אלא שאינו נרגש בהם לכן אין להם את ה"חוש" להרגיש בדבר אמצעי שאינו עיקר, אבל ישראל שרשם ב[[פנימיות הרצון]] יש להם את ה"חוש" והפקחות להרגיש בדבר אמצעי, שהוא אינו עיקר אלא רק שבאמצעותו ועל ידו נמשך ונפעל העניין.
{{ש}}'''פרק אחד עשר''': על פי המבואר בפרק עשירי שעם ישראל שרשם ב[[פנימיות הרצון]] מבאר כי בשל כך יש יתרון בבחירה כשהיא נובעת מצד השכל, היות והשכל הוא כח [[פנימי]] לעומת הרצון שהוא כח [[מקיף]] ושורש הפנימי הוא בפנימיות הרצון ולכן דווקא בעת שהבחירה נובעת מכח פנימי ולא ממקיף גרידה, מתגלית בנשמה הבחירה כפי שהיא מצד פנימיות המקיף.
{{ש}}'''פרק שנים עשר''':מקשר את הביאור למזמור התהילים פרק עא "למנצח לדוד להזכיר" משל למלך שהיה לו רועה צאן וכשכעס גירש את הצאן ןאת ואת הדיר . לאחר מכן כינס שוב את הצאן ולא הזכיר לרועהאת הרועה, שהביאור בזה הוא שיתכן כי ישוב הרצון לישראל ויכנס את הדיר אבל "הרועה" שעניינו המשכה פנימית לא יהיה נזכר וצריך התעוררות מיוחדת.{{ש}}'''פרק שלשה עשר''': סיום המאמר;מבאר כי עיקר המעלה היא בחירת ישראל אלא שכפי המבואר במאמר (פרק יא) היא מושפעת מבחירתו העצמית של הקב"ה בהם בפנימיות הרצון לפיכך כשבא נשיא אשר לחזק את בחירתן של ישראל הקריב על שם הבחירה של הקב"ה, ומבאר כי בכחו של כל יהודי לפעול מעין אמירתו של ה[[אדמו"ר הזקן]] שכל רצונותיו יהיו בלא לב ולב ועיקר רצונו יהיה לעשות דירה בתחתונים.
==ראו גם==