שינויים

'''אליעזר ויזל (אלי ויזל)''' (יליד שנת ב[[אנגלית]]: '''Elie Wiesel'''; [[ט"ז תשרי]] [[תרפ"ט]]- [[כ"ו סיון]] [[תשע"ו]], 30 בספטמבר 1928 – 2 ביולי 2016) הוא היה סופר ומרצה בכיר ודוקטור לפילוסופיה, חתן פרס נובל לשלום, העוסק שעסק רבות בפעילות לתיעוד זכר ה[[שואה]], ופעיל פוליטי ובפעילות פוליטית למניעת מקרי רצח -עם נוספים ברחבי העולם. נודע בתואר 'סופר השואה'. נולד ונפטר כיהודי מאמין{{הערה|1=[http://ladaat.info/article.aspx?artid=25465 ציטוט דבריו כפי עדותו של הרב ישראל אייכלר] באתר לדעת}} ושומר תורה ומצוות במלואם.

==תולדות חייוחיים==

בזמן ה[[שואה]] כבשו הגרמנים את ערי הולדתו סיגט, ולאחר מספר חודשים ששהה יחד עם משפחתו בגטו, נשלח בחודש ב[[חודש ניסן ]] [[תש"ד]] למחנה ההשמדה ב[[אושוויץ]], שם הועסק בעבודות פרך קשות. כאשר החלו הגרמנים לנחול מפלות במלחמה מול צבאות הברית, צורף לצעדת המוות בה הובל רגלית יחד עם אלפי יהודים נוספים בתנאים קשים אל תוככי גרמניה, מרחק של כ-220 קילומטר. עם סיומה של הצעדה הוכנס למחנה בוכנוואלד, שם שרד שלושה חודשים נוספים עד לשחרור המחנה מידי הנאצים ב[[כ"ז ניסן]] [[תש"ה]].

בשנים בהם שהה בסורבון החל לעסוק בכתיבה עיתונאית בעיתונים המקומיים, ואף היה שולח כתבות בעברית ב[[עברית]] לעיתונים שיצאו לאור ב[[ארץ ישראל|ישראל]]. בכל תקופה זו נמנע מלעסוק בענין [[השואה ]] עקב רגישותו הרבה לנושא כאוב זה.

בהיותו בניו יורק החל לעסוק בפעילות ציבורית להנצחת מעשי הנאצית הנאצים ב[[שואה]], עודד את ניצולי [[השואה ]] לתעד את הזוועה, ונשא נאומים רבים בפורומים שונים בהם דן בהשלכותיה של השואה בנוגע לעם היהודי.

בשנת [[תש"כ]] חזר להתגורר ב[[ירושלים]], וזכה ש[[הרבי]] יעודד אותו [[חתונה|להתחתן]]{{הערה|בשנת [[תשכ"ה]] כתב לו הרבי מכתב מיוחד בו זירז את מר ויזל להינשא ולהקים משפחה יהודית: {{ציטוטון|אני מרשה לעצמי לומר בכל התוקף.. צריך אתה לעשות כל מאמץ להתנתק בשלב זה מאותם מאורעות ולהיכנס לסדר חיים, חיים יהודיים, להקים בית ומשפחה יהודית}}. נדפס בספר [[אני מאמין (ספר)|אני מאמין]] עמוד 480.}}, ובשנת [[תשכ"ט]] נישא למרת [[נישואין|נשא]] את מרת אסתר למשפחת מריון למשפחת רוז, ממנה נולד לו בנו יחידו, וביום החתונה שלו קיבלתי קיבל מהרבי זר פרחים גדול לביתו שבירושלים{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=55636 עדותו של אלי ויזל באירוע בדוטרויט, תמוז תש"ע].}}. לאחר נישואיו החלו ספריו לצאת בתרגום לאנגלית ל[[אנגלית]] על ידי רעייתו.

בשנת [[תשל"ב]] מונה לחבר סגל האוניברסיטה ה[[אוניברסיטה]] של העיר [[ניו יורק]] וכיהן בתפקיד במשך ארבע שנים.

בשנת [[תשל"ח]] מונה על ידי ה[[פרזידנט (תואר כבוד)|פרזידנט]] של [[ארצות הברית]] לעמוד בראש "הוועדה הנשיאותית לזכר השואה", ובעקבות פעילותו הנמרצת בנושא זה קיבל בשנת [[תשמ"ו]] 'פרס נובל לשלום' על הרצאותיו שנועדו למניעת [[שואה ]] נוספת, ופעילותו ציבורית רבת השנים שמטרתה להביא לתודעת האנושות את ההכרח בשלום צדק ויושר ומניעת אלימות דיכוי וגזענות. לקראת קבלת הפרס כתבה עליו הועדה כי הוא: {{ציטוטון|שליח לאנושות, שבמאבקו להשלים עם חוויתו האישית של השפלה מוחלטת בשילוב עם עבודתו המעשית למען השלום, העביר מסר רב עוצמה של שלום, כפרה וכבוד אנושי}}.

בשנת [[תש"ע]] פירסם ויזל סדרת מאמרים בניו יורק טיימס בה הדגיש את הקשר ההיסטורי של היהודים לעיר הקודש [[ירושלים]] וקרא לראש ממשלת [[ארצות הברית ]] ברק אובמה להפסיק את לחציו על ראש [[ממשלת ישראל]] [[בנימין נתניהו]] שיפעל להפסקת הבניה בירושלים.

נכון לשנת [[תשע"ג]] לאורך השנים פירסם למעלה מחמישים ספרים בשפות שונות, רובם עוסקים בנושאים הקרובים לשואה, הן מהפן התיעודי והן מהפן הפילוסופי, ובחלקם פירסם את זכרונותיו החסידיים מבית סבו, סבם שזר [[סיפורי חסידים]] עתיקים עם קורותיה של החסידיות בדורנו זה. ספריו תורגמו לשמונה שפות והם מופצים בכל רחבי העולם בעשרות מליוני עותקים נחשבים פופלריים ביותר. את הרווחים שהפיק ממכירת ספריו לאורך השנים ניצל להקמת "קרן אלי ויזל לאנושיות", המחלקת מענקים כספיים למוסדות רווחה הפועלים עם האוכלוסייה החלשה.

כיום מתגורר ויזל בשנותיו האחרונות התגורר בניו-יורק, ומכהן וכיהן כפרופסור ומרצה למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון, וכחבר כחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית, ויו"ר הוועדה המייעצת של העיתון החב"די [[אלגמיינר ז'ורנאל]]. נפטר ב[[שבת קודש]] פרשת קרח, [[כ"ו סיון]] [[תשע"ו]] בגיל 87. הותיר אחריו את רעייתו מרת אסתר מריון, בנו אלישע שלמה, ושני נכדים.

סיאטל ודטרויט, מאדיסון ובוסטון, אמהרסט, מיניאפוליס ושיקאגוושיקגו. איש לא הזמין אותם לבוא, איש לא הכין עבורם קשרים או דירות; איש לא שכנע אותם לבוא - איש אפילו לא ידע על בואם - והנה הם מופיעים, ביום בהיר אחד, ומתחילים להסתובב ולחפש יהודים.

לאחר הוצאת אחד מספריו בקשר עם הושאההשואה, בה העלה טענות על ההנהגה האלוקית בזמן השואה, כתב לו הרבי שרק המאמין הכי גדול, דוגמת משה רבינו, הוא זה שיכול להעלות טענות על דרכי ההנהגה האלוקית.

בעקבות הקשרים הקרובים שהיו בינו לבין הרבי וההערכה העצומה שהוא רוכש לפועלו של הרבי ולאימפריית השליחות והחינוך שהקים, מוזמן הוזמן ויזל כאורח הכבוד באירועים חב"דיים יוקרתיים רבים. כאשר זכה בפרס נובל לשלום, כתב לו הרבי איגרת ארוכה ומפורטת על תוכן הנאום שעליו לנאום. ועיקרו החיוב העולמי לאמונה בה' על ידי כיום ז' מצוות בני נח.

*{{ציטוטון|הרבי לא זקוק למדליה הזו. אבל, אולי, אנחנו צריכים את זה לרבי}}{{הערה|דבריו באירוע שהתקיים לאחר ג' תמוז [[תשנ"ד ]] בה הוענקה לרבי מדליית הזהב ה[[זהב]] של הקונגרס האמריקאי.}}.

* '''הנשמה ה[[נשמה]] החסידית'''.