על אף רדיפות המשטרה החשאית, הצטיינו בני הזוג מישולובין במידת הכנסת האורחים המופלאת שלהם, ואירחו בביתם לימודים מחתרתיים, התוועדויות, וחסידים שנמלטו מצפרני ה[[ק.ג.ב.]] על אף הסכנה העצומה שבדבר.
[[קובץ:ר' אליעזר מישולובין עם בניו.png|שמאל|ממוזער|250px|הרב אליעזר מישולובין עם בניו ר' דוד דב, ר' יצחק, ר' חיים אליהו, ונכדו (בנו של ר' דוד דב) ר' בן ציון]]
בשנת [[תש"ב]] בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]] נמלטו כמו רבים ממשפחות אנ"ש לעומק [[רוסיה]] והתיישבו ב[[סמרקנד]] שם היו מראשי הקהילה המקומית ונותרו להתגורר בה עד לשנת [[תשכ"ט]].
בשנת סיפר הרב [[תש"ביעקב שוויי]] בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]] נמלטו כמו רבים ממשפחות אנ: ר' אליעזר מישולובין פגשה את אם הרב שוויי, והוא גילה לה שבעיר סמרקנד קיימת ישיבת 'תומכי תמימים'. שמועה זו החייתה אותה, והיא לא נחה ולא שקטה עד ששלחה את בניה ללמוד בישיבה. כדי שהשלטונות לא יתפסו זאת, נסעו הבנים בזה אחר זה, ולא ביחד. "כאשר השלטונות הגיעו לבית אימי ושאלו היכן הילדים, היא אמרה שאנחנו ברחנו לה…", סיפר הרב שווי, והוסיף: "ש לעומק [[רוסיה]] והתיישבו ב[[סמרקנד]] שם אני, הצעיר בבנים, הגעתי לסמרקנד אחרי שאחיי הגדולים כבר היו מראשי הקהילה המקומית ונותרו להתגורר בה עד לשנת [[תשכוותיקים במקום. בזכות גילי הצעיר, ויתר למעני אחי הבכור על הספסל עליו היה ישן. למדנו בתת–תנאים, אבל שמחנו וידענו להעריך היטב כל רגע שאנו יכולים ללמוד תורה ולחיות בחברת חסידים. רק כעבור שנתיים הצליחה אימי להגיע לסמרקנד והמשפחה שוב התאחדה"ט]].
לאחר עלייתם ל[[ארץ הקודש]] התגוררו ב[[כפר חב"ד]], וכעבור שנים מעטות נפטר ר' אליעזר ב[[כ"ח טבת]] [[תשל"ד]], ונטמן ב[[בית העלמין הר הזיתים]].