עריכת הדף "איסור הקטרת שאור ודבש" (פסקה)

== בחסידות ==
הטעם לאיסור הקרבת שאור ודבש הוא כי הם באים מבחינה של '''גבורות'''.

כפי שמובא בשער השופר בפנימיות, דבש בגימטריה ש"ו (שופר), והוא מייצג את '''הגבורות''' שבחסד. כלומר, דבש לא רק שיכול להיות מתוק ומענג, אלא הוא גם משדר בחינה פנימית של '''צמצום''' ו'''הגבלה''' — תכנים שקשורים באופן ישיר למידת הגבורות, שהיא מידת הדין והצמצום.

כמו כן, כל מיני מתיקה נחשבים בבחינת גבורות, שכן המתיקות שבמזון גורמת להרגשת נחת ועונג, אך היא נחשבת לתוצר של גבולות פנימיים שצמצמו את שפע החיים המוחלט. זו הסיבה שבכל קרבן לא יוכל להיות דבר המתוק לגמרי — שכן המתיקות הגולמית מייצגת את הפן '''הגבורי''' של הצמצום וההגבלה, ובכך מונעת את השפעת החסד השלם על הקרבן.

לפי זה, אם נתבונן, העניין הוא שבאמת ישנם '''מיני גבורות''' שמגיעים ממקום של המשך ושפע. כמו שהירידה של '''הגשמים''' נחשבת לגבורות, או אפילו '''הדבש המכווץ''', התוקף את הנפש ומחיה אותה — כל אלו באים מבחינת גבורות שבחסד, שמסיבה זו לא יכולים להיות מוקרבים על המזבח.

הדבש, כמו כל המתיקים, מבטא את הכוחות הפנימיים של '''הגבורות שבחסדים'''. למרות שהמתיקות עצמה נובעת מהחסד, הרי שלמעשה מדובר במתיקות שמולידה '''הגבלה''' ו'''צמצום''' פנימי, המשדרים כוח פנימי שמוליך ומרפא את הנפש, אך הם אינם שייכים למצב של חסד טהור שנדרש במזבח.

לכן, לא יתקבלו על המזבח המיני מתיקה הללו, משום שהם מייצגים את הגבורות ולא את החסד המוחלט, שעליו נבנים הקרבנות הרוחניים{{הערה|[[תורה אור]] הוספות שמות קז,ב.}}.