שינויים

אגרת הגאולה הינה אגרת שכתבה [[הבעש"ט]] ב' פעמים לגיסו הרב [[גרשון מקיטוב]] ששהה בארץ הקודש. האגרת המכונה מכונה בשם '''אגרת הגאולה לבעש"ט''', הנקראת בריבוי מקומות ובמקומות רבים בשם : '''אגרת הבעש"ט הידועה''', ובשם, : '''אגרת עליית נשמה להבעש"ט''', הינה אגרת שכתבה . באגרת זו מתאר הבעש"ט ב' פעמים לגיסו הרב [[גרשון מקיטוב]] ששהה בארץ הקודש, ובה מתאר עליית נשמה שערך בראש השנה תק"ז, ועוד פרטים, ומתאר ששאל את שעלה עליות מיוחדות שלא עלה בחייו, ועלה להיכל מלך המשיח [[אמת ושאלו{{הערה|על דרך שאלת רבי יהושע בן לוי את משיח סנהדרין · צח א.}} "אימת אתי מר]] "{{הערה|כן הוא לשון האגרת, אך בדרך כלל מקובל לצטט "אמתי קאתי מר",}} ונענה (כדלהלן בפרטות) בלשון שמבוסס על פסוק דרך לשון הפסוק במשלי{{הערה|הלשון במשלי ה, טז: יפוצו מעיינתך חוצה.}} [[לכשיפוצו מעיינתך מעיינותיך חוצה]].

האגרת מהווה אבן היסוד יסוד בחסידות חב"ד, וכמקור ומקור לדרך אדמו"רי חב"ד להפצת המעיינות, מחמת באיגרת זו מבואר שכל מהות התגלות תורת החסידות לבעש"ט נועדה להביא את הגאולה השלימה, וזהו והדרך לכך היא על ידי הפצת תורת החסידות.

האגרת אגרת זו כנראה היא אגרת יחידה מסוגה ובאורכה מכיון שהיא היחידה שהגיע לידנו מהבעשלידינו שבא ה[[בעש"ט עצמו, רוב ממש ]] מאריך בלשונו ובאריכות יתירה. רובה הגדול של דברי תורת הבעשה[[בעש"ט]] בעצמו לא הגיעה לידנו באופן ישיר, ובלשון רבינו הזקן{{הערה|ראה תניא אגרת הקודש כ"ה בתחילתה}}: "רק הם רק לקוטי אתר אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתור לקוטי<ref>לציין לאגולא ידעו לכיון הלשון על מתכונתו (אך המכוון הוא אמת לאמיתו)"ק כ"ה, בדיוק</ref> שנדפסו בספרי תלמדו על ידי תלמידיו ותלמידי תלמדיו ומיוחד באגרת הזאתתלמידיו. יוצאת דופן היא האגרת הזו, שיש לנו את לשון הבעשה[[בעש"ט ]] ממשבאורך (ואפשר בשני נוסחאות שהם לשונו הקדוש של ה[[בעש"ט]] בעצמו כדלהלן).

אגרת זו כתבה אל גיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. באגרת מתאר הבעשה[[בעש"ט בדרך ארוכה ]] באריכות ובפרטי פרטים חזיונות מופלאים שהיו לו בעליית נשמה, בראש השנה תק"זועוד.

את האגרת כתב הבעשה[[בעש"ט ]] פעמיים, . בפעם הראשונה שלח את אגרת האגרת ביד תלמידו "[[המוכיח מפולנאה]]", הרה"ק רבי [[רבי יהודה אריה ליב]]. , אך אגרת זו הראשונה לא הגיעה אל ר' גרשון. (וראה להלן, סברות על האפשרות שכעת יש בידנו גם את האגרת הראשונה של הבעש"ט).

כנראה מחמת חשיבות האגרת שמחמת חשיבותה כתב מורנו הבעשה[[בעש"ט ]] את האגרת הזאת שניתבשנית, בה כתב שוב את דבר החזיונות. באגרת השנית הבעש"ט הביע כאב על שהאגרת הראשונה נאבדה וכתב שסיבת צערו היא כי באגרת אובדנה של האגרת הראשונה , על כך שבה נכתב כל הענין בפרוטרוט, אך ברבות הימים, מאז כתיבת האגרת הראשונה, נשכחו ממנו כמה פרטים.

את האגרת השנית השתדל הבעש"ט לשלוח לגיסו גיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]] נשלחה על ידי תלמידו החשוב רבי [[יעקב יוסף כ"ץ]] מפולנאה בעל ה"[[תולדות יעקב יוסף]]", שהיה בדעתו לעלות לארץ הקודש. אך בעל "התולדות" לא עלה לבסוף לארץ ישראל, וכך גם האגרת השנית לא הגיעה לר' לידו של רבי גרשון, מפני שבעל ה"תולדות" לעלות לארץ ישראל. והידפסה בהמשך הדפיס בעל "התולדות בעצמו " את האגרת בספרו [[בן פורת יוסף]], ומחמת גודל חשיבות של בעל התולדות בחצר הבעשדבר שנותן לה משנה תוקף וחשיבות.  באגרת השניה נוסף דברים שככל הנראה לא נכתב באגרת הראשונה, כגון עליית הנשמה בשנת תק"טי, מתווסף בה חשיבות נוספתועוד.

לראשונה נדפסה האגרת בספר [[בן פורת יוסף]] של הרב [[יעקב יוסף כ"ץ]], אשר ברשותו נמצא גוף המכתב.

בתשנת תרפ"ג הדפיס הרב דוד פרענקיל בלבבו את ספרו 'מכתבים מה[[מכתבים מהבעשבעש"ט ]] ז"ל ותלמידיו]] ' ובו נוסח שונה ממכתב זה, נוספו בו משפטים חשובים מחד גיסא והחסרת קטעים מאידך גיסא. הדפסת נוסח זה הביא לידי דיון רחב<ref>{{הערה|ראה סיני כרך סז, עמ' קכ-קלט, כרך סח, עמ' קצח-ר.</ref> }} בין החוקרים בתולדות הבעשה[[בעש"ט ]] בין אברהם חיים רובינשטיין,שטען שהכתב יד שפרסם פרנקיל הוא מזויף, לבין מרדכי שרגא באומינגר<ref>{{הערה|מאמר אגרות רבנו ישראל בעל שם טוב וחתנו רבי יחיאל מיכל לרבי אברהם גרשון מקיטוב, בתוך: סיני, כרך עא, ניסן-אייר תשל"ב, עמ' רמח-רסט.</ref>}}, שאינו מסתבר שזייפן יוסיף ויוריד קטעים מהאגרת המקורית ומוכרח לומר שזה כתב יד אחר של הבעש"ט.

ובשנים האחרונות הגיע כתב יד חדש משנת תקל"ו, עם נוסח נוסף של האגרת וסיפור עליית נשמה של הבעשה[[בעש"ט]].

הרב מונדשיין משתדל להוכיח מהשינויים, שיש בידנו את האגרת הראשונה והשניה של הבעל שם טובה[[בעש"ט]], ומישהו מהמדפיס בספר [[בן פורת יוסף]], צרף את שני האגרות לאחת.

בבטאון [[היכל הבעש"ט]]<ref>{{הבהרה|איזה גליון ?</ref>}}, כתב הרב מונדשיין מאמר המשך על נוסח נוסף של האגרת. 

בשנת תקמ"א, פורסמה האגרת מכתב ידו הקדושה של הבעשה[[בעש"ט ]] בספרו "[[בן פורת יוסף]]", כמו שנכתב בשער הספר "וגם נדפס בספר הזה אגרת הנשלח לארץ הקדושה מהרב ר' [[ישראל בעש"ט בעל שם טוב]] הנ"ל לגיסו החסיד המפורסם מורנו גרשון קוטוור מכמה ענייני פלאים". ומשם נפוצה אגרת מופלאה זו בכל תפוצות ישראל. וכמו שכתב בהקדמה לאגרת "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".

אגרת זו היא אגרת הבעשה[[בעש"ט ]] היחידה שנדפסה בשנים קדמוניות על ידי תלמדיו הקרובים וכן נזכרה ונתבארה על ידי נכדו-הבעשה[[בעש"ט]], רבי משה אפרים מסדילקאוו – בספרו "[[דגל מחנה אפרים]]<ref>{{הערה|פרשת בשלח.</ref>}}".

וכן מסופר בשם השרף ר' [[אורי מסטרעליסקמסטרליסק]]<ref>{{הערה|אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות הרה"ק רבי אורי השרף מסטרעליסק.</ref> }} ש"אגרת זו היית אצל הרב [[מרדכי מנשכיז]] ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפלין ממש. ובה מרומז קץ הגאולה.

גם מהטרחה המרובה שהשקיע מורנו הבעשה[[בעש"ט ]] בכתיבתה ושליחתה של אגרת זו אל גיסו, והצער שהי' לו על שלא הגיעה לידי גיסו, וכתבה שוב, מוכח עד כמה היו הדברים חשובים ויסודיים בעיני ק'. ואכן יש לאגרת זו חשיבות מיוחדת וחיבה יתירה אצל תלמידיו ומעתיקי שמועתו.

אצל אדמו"רי חב"ד האגרת מהווה כאחד מאבני היסוד של תורת החסידות. כאשר הוראת מלך המשיח להבעשלה[[בעש"ט]], "יפוצו מעיינתך חוצה" יושמה ונשמרה בעיקר על ידי אדמו"רי חב"ד<ref>{{הערה|הרבי דרש אין סוף פעמיםמאדמופעמים מאדמו"רי וחסידי פולין בריבוי לעסוק בהפצת מעיינות החסידות לכלל ישראל, אך גם ביאר למה עיקר העבודה של הפצת המעיינות היא על ידי חסידות חב"ד.</ref>}}.

במרכז האגרת עומד המעמד של פגישת הבעשה[[בעש"ט ]] עם מלך המשיח, פגישה שהייתה יחודית גם להבעשלה[[בעש"ט ]] כמו שכותב "ומסרתי ממש נפשי ובקשתי ממורי ורבי ([[אחיה השילוני]]) שלי שילך עמי, כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו", עלי'ה ופגישה זו מהווה את אחת היסודות המרכזים ביותר בתולדות החסידות הכללית, ובמיוחד דרך הפצת המעיינות חב"ד.

להלן לשון הפגישה על פי נוסחה שבספר [[בן פורת יוסף]]"עליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה זו ח״ו חס ושלום על פטירתי מהעה״ז מהעולם הזה והודיעו לי אח״כ אחר כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה אינו יודע עד היום הזה. ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב לי '''בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה.'''

ותמהתי על זה והי' והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני, ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה".

הבכי והצער של הבעל ה[[בעל שם טוב]], "והי' והיה לי צער גדול", מהווה גם אחת הסיבות, של המחלוקת בין רבי [[ברוך ממזבוזממז'יבוז]] ואדמו"ר הזקן, והוא מהדברים שעומד בלב מהחלוקה בין חסידות חב"ד לחסידות פולין. כדלהלן.

בין הדברים שהיו חלוקים בין כ"ק אדמו"ר הזקן, לנכד הבעשה[[בעש"ט ]] רבי ברוך ממזבוז, היה על הדרך להפצת המעיינות, וביארו רבותנו, שכאשר אמר [[מלך המשיח לבעש]] ל[[בעש"ט ]] "יפוצו מעיינותך חוצה" הבעשה[[בעש"ט ]] בכה על זה, ורבי ברוך ביאר שסבו בכה שצריך להפיץ החסידות חוצה, ואדמו"ר הזקן ביאר שהבעששה[[בעש"ט ]] בכה על אריכות הזמן להפיץ את המעיינות. וכן ביאר אדמו"ר הרש"ב<ref>{{הערה|ספר השיחות תורת שלום עמ' 113</ref>}}:

כ"ק אדמו"ר הרש"ב<ref>{{הערה|ספר השיחות תורת שלום עמ' 114</ref>}}: ביאר את מענה [[מלך המשיח להבעש]] לה[[בעש"ט]], "יפוצו מעיינתך חוצה", שבזה אמר מלך המשיח שעל ידי תורת החסידות, אפשר שגם "חוצה", יהודי שאינו מזוכך יכול להשיג דברים אלוקיים.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ <ref>{{הערה|שמח"ת תר"צ, לקוטי דיבורים חלק א-ב עמ' 618 ואילך</ref> }} ביאר ארוכות את הדו שיח בין מלך המשיח לבעש"ט. שדברי הבעשה[[בעש"ט ]] למשיח "אמת אתי מר", הינו המשך לדברי [[מלך המשיח לרבי ]] ל[[רבי יהושע בן לוי<ref>במסכת יומא</ref> ]]{{הערה|סנהדין צח א}} על אותה השאלה, ענה [[מלך המשיח ]] "היום" "אם בקולו תשמעו"{{הערה|ראה בסנהדין צח א. שזה ביאור אליהו על דברי המשיח}}, וטען הבעשה[[בעש"ט למלך ]] ל[[מלך המשיח ]] הלוא כבר הגענו לכך שברוך-השם בקולו תשמעו! ועל זה המשיח ה[[משיח]] עונה לו : 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'". שהדבר החסר כדי שהמשיח ש[[המשיח]] יבוא הוא שיהודים יעבדו את ה' מתוך אור וחיות, ואת זאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות<ref>השיחה {{הערה|1=את שיחה באופן ערוך על ידי הרב מנחם ברוד: [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7097&CategoryID=1427</ref>ניתן לראות כאן]}}.

כ"ק [[אדמו"ר שליט"א ]] מרבה לצטט האגרת כמקור ל[[הפצת המעיינות]] כהכשרה לביאת המשיח, שב[[דור השביעי]] קיבל משנה נופח.

הרבי גם באר<ref>{{הערה|מאמר ד"ה להבין ענין רשב"י תשי"ז</ref>}}, שכל ענין מענה [[מלך המשיח]], שאף שנאמר להבעשלה[[בעש"ט]], הנה הדבר נעשה דווקא על ידי חורת תורת חב"ד ואדמו"ר הזקן.

==קיצור תוכן האגרת על פי הנוסח שנדפס בספר [[בן פורת יוסף]]==א) הבעשה[[בעש"ט ]] מביע צער שר' גרשון לא קיבל את האגרת הראשונה שכתב מחמת שכמה פרטים נשכחו ממנו.

ב) בראש השנה תק"ז עשה הבעשה[[בעש"ט ]] עלית נשמה, וראה דברים נפלאים שאי אפשר לספר, ובניהם וביניהם - שהרבה רשעים עשו תשובה ועלו לגן עדן.

ג) הנשמות מבקשות מהבעשמה[[בעש"ט ]] עזרה, והבעשוה[[בעש"ט ]] רואה שהס"מ מקטרג נורא בשמחה גדולה

ד) הבעשה[[בעש"ט ]] מבקש מ[[אחיה השילוני]] שיצטרף אליו כי עליית נשמה זו, היא עלי'ה גדולה שמעולם לא עלה כך.

ה) הבעשה[[בעש"ט ]] עולה להיכלו של משיח. ושם ראה את המשיח ה[[משיח]] מלמד תורה את האבות והצדיקים, ושמחה גדולה

ו) הבעשה[[בעש"ט ]] שואל את [[משיח ]] "אימת אתי מר" והשיב לי "בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך".

ז) הבעשה[[בעש"ט ]] בוכה לפני ה' על האסונות בקהילת סיבטובקע ובקהילת דונאוויץ, שחלקם נאלצו להמיר את דתם, וחלקם נהרגו מבלי להמיר את דתם.

חסידים הרבו להתוועד שחלק מהוראות המשיח לבעשה[[משיח]] ל[[בעש"ט]], לבד "יפוצו מעיינתך חוצה", הנה (בחלק מהנוסחאות שבידנו), כתוב גם "ויוכר טובך בעולם, וחסידים ראו בזה, כמקור, שיש ענין להפיץ את מהותו וטובו של הבעשה[[בעש"ט]], ואת ממשיכי דרכו אדמו"רי [[חב"ד]], כחלק מהכשרת העולם לגאולה. 

במהלך השנים בקבוצות שונות, עלתה הטענה מדברי הבעשה[[בעש"ט ]] באגרת "יפוצו מעיינתך חוצה וייחדו יחודים כמותך"<ref>ראה במה שניסו לענות בזה {{הערה| ע"פ דברי [[אדמוה"ז]] ב[[לקוטי תורה]] שלח מג,ב שע"י האמונה בהשגחה פרטית מקיימים את היחוד העליון דהוי' ואלוקים, יוצא שמקיימים הן את הפצת המעיינות והן את היחודים כמו הבעש"ט [הרב נועם ישראל הרפז יחודים כמוך? https://www.chabad.fm/211/3921.html] וראה עוד בהערות וביאורים י"ט כסלו תשס"ב, עמ' 33. קובץ עיוני תורה עמ' 111 ועוד.</ref>}}, שאי שאין די לעסוק בלימוד [[תורת חב"ד ]] אלא צריך לעסוק בלימוד הקבלה בכלל ובמיוחד בתורת הרמח"ל והגר"א מואלוז׳ין, מווילנה וכיוצא בהם , שבהם מבואר קצת ל"יחד יחודים". כי לפי הנראה מלשונו הוא שצריך להגיע למדרגת היחודים ועליית נשמה, ולזה הרי אי אפשר להגיע זולת על ידי לימוד רזי תורה בקבלה בהעמקה וידיעת השמות, ולפי זה אינם יוצאים בלימוד ב[[לימוד החסידות|לימוד חסידות ]] גרידא.

וענה [[הרבי ]] באגרת יחודית שהתפרסמה רק לאחרונה <ref>ייחודית{{הערה|כב סיון ?</ref>}}: א) הפצת המעיינות ויחוד יחודים הם ב' דברים נפרדים. ב) ליחד יחודים יש סגולות, משא"כ הפצת המעיינות מוכרח בפועל. ג) הרי [[משיח ]] אמר "לכישפוצו מעיינתך חוצה", וספרים אלו אינם בכלל "מעינותך", של הבעשה[[בעש"ט]].

על הדו שיח בין הבעשה[[בעש"ט למלך ]] ל[[מלך המשיח ]] מבוסס הניגון החב"די [[ניגון אימתי קאתי מר]]<ref>{{הערה|להעיר שהנוסח באגרת הוא אמתי אתי מר.</ref>}}.

==קישורים חיצוניים==*הרב טוביה בלוי בראיון מיוחד לבית משיח: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54764 הבעש"ט ביקש במכוון להיפגש עם המשיח] {{אינפו}}*מערכת החייל, '''אגרת 'עליית הנשמה'''', בתוך בטאון 'החייל' גליון 43 עמוד 12 (חלק שני), מבוסס על שיעורי הרב [[שמעון וייצהנדלר]]{{הערות שוליים==}}