שינויים

רבי '''אברהם הכהן מקאליסק''' (נפטר [[ד' בשבט]] [[תק"ע]]), היה מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] וממנהיגי [[עליית החסידים]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תקל"ז]]. משנת [[תקמ"ח]], לאחר פטירת הרב [[מנחם מנדל מוויטבסק]] עמד בראש היישוב החסידי בארץ ישראל. בשנים מאוחרות חלק בחריפות על [[אדמו"ר הזקן]] בנוגע לפרסום חסידות.

נולד ב[[עיירה]] הליטאית קאליסק לרבי אלכסנדר. בנעוריו התפרסם כעילוי והיה מתלמידיו הגדולים והמפורסמים ביותר של [[הגאון מווילנא]]. מאוחר יותר התקרב ל[[המגיד ממזריטש]], והפך לחסידו הנלהב. סביבו התרכזו חסידים רבים שדבקו בדרכו שהתאפיינה בעל ידי תלמיד [[התלהבותהבעל שם טוב]] גדולה וב, רבי [[דבקותחיים הפרוש]] עילאית. התנהגותם החריגה של חסידיו עוררה תמיהה והתנגדות עזה מצד הסובבים אותם, גויים ויהודים. לימים, טען [[אדמו"ר הזקן]] שההתנהגות הלא מתונה של חסידיו הייתה בין הגורמים לחרמות שהוטלו על החסידים בליטא‏שהתיישב בקאליסק{{הערה|'''אגרות קודש - אדמו"ר הזקן''' (קה"ת, תשמהריי"צ חלק ד), אגרת נ"א, עמ' קכ"ה-קכ"ו (אגרת ששלח לרבי אברהם מקליסק), במהדורת [[תשע"ב]] אגרת פ"ט עמ' שמ"ד-שמ"ה.}}. רק גערתו של הרב המגיד הועילה להפסיק את התנהגותם. וגם רע' אברהם עצמו הפסיק להנהיג חסידים והתבטל לחלוטין למורו וחברו רבי [[מנחם מענדל מהורודוק]] במסורת חב"ד קיים עד היום פתגם ביידיש ביחס להנהגת חסידי הקאליסקער בשנת [[תק"ל]] האומר "תל"ק איז נישט קיין טאלק" (=הנהגת תק"ל אינה תכלית) והחסידים דאז כונו "חסידי טאלק". כאשר הלך לויכוח עם ה[[מתנגדים]] בשקלוב יחד עם [[אדמו"ר הזקן]] ונשאל על התנהגות חסידיו לא הייתה תשובה בפיו וזה גרם להחרפת המחלוקת על החסידות{{הערה|ראה שםרצג.}}.

משנת [[נישואיןתקכ"ח]] החל לקבץ חסידים תלמידי חכמים שדבקו בדרכו, שהתאפיינה ב[[התלהבות]] גדולה וב[[דבקות]] עילאית. על מנת [[ביטול|נשא לאישהלבטל]] את רוחמה אחותו של המגיד ממזריטש{{הערה|ר' פנחס קצנלסון שמע את זה מפי לאה בת ר' אשר טשרנוליבר[[ישות]]ם היו עושים פעולות שונות, בן אסתר הדס בת ר' שלום שכנא אלטשולר בזווג שני, והוא סיפר זאת לרבי. '''קונטרס צדי"ק למלך''' ח"ז עמ' 363.}}. ואלמנתו של ר' נח אלטשולר (בנה הוא ר' כלבושים מוזרים או [[שלום שכנא אלטשולרקולע|התהפכות]]ברחובות, אביו וכך להתבזות. התנהגותם החריגה של חסידיו עוררה תמיהה והתנגדות עזה מצד הסובבים אותם, גויים ויהודים. כאשר הלך לויכוח עם ה[[צמח צדקמתנגדים]])בשקלוב יחד עם אדמו"ר הזקן ונשאל על התנהגות חסידיו לא הייתה תשובה בפיו, וזה גרם להחרפת המחלוקת על החסידות. בשנת לימים, טען [[תקלאדמו"זר הזקן]] הצטרף לשיירת העולים בראשות חברו-רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסקשההתנהגות הלא מתונה של חסידיו הייתה בין הגורמים לחרמות שהוטלו על החסידים בליטא{{הערה|ראה שיחת ליל שמחשם=אג"ק|'''אגרות קודש - אדמו"ר הזקן''' (קה"ת [[, תשמ"ח]] ד), אגרת נ"א, עמ' קכ"ה-קכ"ו (סעיף י"טאגרת ששלח לרבי אברהם מקליסק) שהרבי מחשיב את רבי מנחם מענדל מויטבסק כמנהיג החסידים מאז פטירת הרב המגיד עד , במהדורת [[הסתלקותתשע"ב]]ו, וממילא גם עליו להימנות ברשימת הנשיאים של חבאגרת פ"ט עמ' שמ"ד-שמ"ה.}} ועמד לימינו בהנהגת השיירה הגדולה. את חתימתו ניתן למצוא על רוב האגרות שנשלחו לחוץ לארץ מצורפת לחתימת ידו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק{{הערה|לדוגמה, אגרות קודש הנאדמו"ל מהדורת תשער הריי"צ חלק ב', נספחים: 1ע' שעב ואילך. חלק ג', 2ע' קנט ואילך (המכתב הארוך; בתרגום חופשי ללה"ק - שמועות וסיפורים (הוצאת תש"נ), 4חלק ג', ע' 7 ואילך). חלק ד', 5ע' רצג.}}. רק גערתו של הרב המגיד הועילה להפסיק את התנהגותם. ר' אברהם הפסיק להנהיג חסידים, והתבטל לחלוטין למורו וחברו רבי אברהם נשאר בצפת גם לאחר שנת [[תקמ"אמנחם מענדל מהורודוק]] בה נאלצו החסידים לעזוב את העיר ולעבור לטבריה{{הערה|שם=אג"ק הריי"צ|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ שם. הוא עצמו הצטרף לחסידים בטבריה רק כעבור שנתיים. בטבריה ייסד בית מדרש עצמאי, אף כי היחסים בין שני המנהיגים תמיד היו ידידותיים}}.

כאשר עלו שניהם לארץ ישראל כתבו שניהם מכתבים לחסידים ב[[רוסיה]] הלבנה שלא ילכו לחפש אחר אדמו"רים אחרים מלבד אדמובמסורת חב"ד קיים עד היום פתגם ביידיש ביחס להנהגת חסידי ר הזקן{{הערה|סקירה על יחסי רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי ' אברהם מקאליסק עם בשנת [[אדמותק"ר הזקןל]] ראה במבוא לאגרות קודש הנ, האומר "תל"ק איז נישט קיין טאלק" (=הנהגת תק"ל (שלום דובער לויןאינה תכלית) עמ' 41 ואילך. '''תולדות חבחסידיו כונו "חסידי טאלק"ד בארץ הקודש''' (לוין) עמ' 17 ואילך.}} כי הוא מנהיג עדת החסידים ברוסיה{{הערה|ראה באגרות קודש הנשם=אג"ל מהדורת תשעק הריי"ב, נספחים: 1, 2, 4, 5, 6, 7, 9.צ}}.

לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת [[תקמנישואין|נשא]] לאשה את רוחמה אחותו של המגיד ממעזריטש{{הערה|ר' פנחס קצנלסון שמע את זה מפי לאה בת ר' אשר טשרנוליבר, בן אסתר הדס בת ר' שלום שכנא אלטשולר בזווג שני, והוא סיפר זאת לרבי. '''קונטרס צדי"ק למלך''' ח"ז עמ' 363.}} ואלמנתו של ר' [[נח אלטשולר]] (בנה הוא ר' [[שלום שכנא אלטשולר]], אביו של ה[[צמח צדק] עמד רבי אברהם מקליסק בראש עדת החסידים בארץ ישראל]). כמנהיג היישוב החסידי בארץ ישראל זכה להערכה רבה מצד מנהיגי החסידות במזרח אירופה. באגרת ששלח בשנת [[אדמותקל"ר הזקןז]] לאחר פטירת הצטרף לשיירת העולים בראשות חברו-רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסק הוא מזכיר בהערצה את "הרב הקדוש אדמו"ר מורינו אברהם הכהן הגדול שיחיה, הממלא מקום קדושת רבינו הקדוש זלה"ה בחכמה וביראה"{{הערה|ראה שיחת ליל שמח"ת [[אגרת הקודש - פרק כתשמ"ח]] (סעיף י"זט) שהרבי מחשיב את רבי מנחם מענדל מויטבסק כמנהיג החסידים מאז פטירת הרב המגיד עד [[הסתלקות]]ו, וממילא גם עליו להימנות ברשימת הנשיאים של חב"ד.}} ועמד לימינו בהנהגת השיירה הגדולה. את חתימתו ניתן למצוא על רוב האגרות שנשלחו לחוץ לארץ מצורפת לחתימת ידו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק{{הערה|לדוגמה, באגרות אגרות קודש הנ- אדמו"ל ר הזקן (תשע"ב) אגרת י"ז עמ' ס', נספחים: 1, 2, 4, 5.}}. במשך 22 שנים היה רבי אברהם מקליסק המנהיג המוכתר של היישוב ועשה רבות להרחבתו ולביסוסו. מכתביו הרבים שנשתמרו מספקים תמונה ברורה של חיי היישוב החסידי בטבריה בתקופתו. במכתביו המריץ את חסידי חוץ לארץ לתמוך באחיהם בארץ ישראל והיה בין מקימי נשאר בצפת גם לאחר שנת [[קופת מעות ארץ הקודשתקמ"א]]בה נאלצו החסידים לעזוב את העיר ולעבור לטבריה. הוא עצמו הצטרף לחסידים בטבריה רק כעבור שנתיים. בטבריה ייסד בית מדרש עצמאי, ואף הדריכם הדרכה רוחניתאף כי היחסים בין שני המנהיגים תמיד היו ידידותיים.

כאשר עלו שניהם לארץ ישראל כתבו שניהם מכתבים לחסידים ב[[רוסיה]] הלבנה שלא ילכו לחפש אחר אדמו"רים אחרים מלבד אדמו"ר הזקן{{הערה|סקירה על יחסי רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק עם [[אדמו"ר הזקן]] ראה במבוא לאגרות קודש - אדמו"ר הזקן (שלום דובער לוין) עמ' 41 ואילך. '''תולדות חב"ד בארץ הקודש''' (לוין) עמ' 17 ואילך.}} כי הוא מנהיג עדת החסידים ברוסיה{{הערה|ראה באגרות קודש - אדמו"ר הזקן (תשע"ב), נספחים: 1, 2, 4, 5, 6, 7, 9.}}. לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת [[תקמ"ח]] עמד רבי אברהם מקליסק בראש עדת החסידים בארץ ישראל. כמנהיג היישוב החסידי בארץ ישראל זכה להערכה רבה מצד מנהיגי החסידות במזרח אירופה. באגרת ששלח [[אדמו"ר הזקן]] לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק הוא מזכיר בהערצה את "הרב הקדוש אדמו"ר מורינו אברהם הכהן הגדול שיחיה, הממלא מקום קדושת רבינו הקדוש זלה"ה בחכמה וביראה"{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ"ז]], באגרות קודש - אדמו"ר הזקן (תשע"ב) אגרת י"ז עמ' ס'.}}. במשך 22 שנים היה רבי אברהם מקליסק המנהיג המוכתר של היישוב ועשה רבות להרחבתו ולביסוסו. מכתביו הרבים שנשתמרו מספקים תמונה ברורה של חיי היישוב החסידי בטבריה בתקופתו. במכתביו המריץ את חסידי חוץ לארץ לתמוך באחיהם בארץ ישראל והיה בין מקימי [[קופת מעות ארץ הקודש]], ואף הדריכם הדרכה רוחנית. כמו כן המשיך בכתיבת אגרות על כך ש[[אדמושאדמו"ר הזקן]] הוא מנהיג החסידים ועליהם ללכת אליו בלבד{{הערה|שםאגרות קודש - אדמו"ר הזקן, נספחים: 11, 12, 13, 14, 15.}}.

בשנת [[תקנ"ז]] הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את ספר ה[[תניא]] כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש הנ- אדמו"ל ר הזקן עמ' 47-48.}}. [[ספר התניא]] היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את [[תורת החסידות]] באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה [[אדמו"ר הזקן]] מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר [[המגיד ממזריטש]] ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים"{{הערה|אגרות קודש הנ- אדמו"ל ר הזקן (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב', ד'.}} אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. [[אדמו"ר הזקן]] השיב לו על כך{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}}. שיטתו של [[אדמו"ר הזקן]] היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}.

בשנת [[תק"ס]] פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו{{הערה|אגרות קודש הנ- אדמו"ל ר הזקן נספחים 29 - 30.}} ומסכים על כך שדרכו של [[אדמו"ר הזקן]] לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה".

באותם שנים סבל רבי אברהם רבות מאחד מחסידי אדמו"ר הזקן שהיה ב[[ארץ ישראל]] ושמו [[אלעזר מדיסנאדיסנר]], אלעזר זה הציק לרבי אברהם בכל מיני הצקות וביזה אותו בביזויים נוראיים. הוא היה רגיל לומר אשר מי שאינו הולך בדרכו הוא אפיקורס. הלשין עליו בפני האדמוה[[אדמו"ר ]] ר' [[יעקב שמשון משפיטיווקא]] שהיה מתנגד מתון לרבי אברהם, אולם זה האחרון הזדעזע מדבריו ושלח לרבי אברהם שצריך לנדותו, אולם רבי אברהם התנגד לכך מכיון שפחד שאלעזר יגרום נזק ממשי על ידי הלשנות באם ינדוהו. אלעזר זה לא הסתפק בחירופים וגידופים אלא אף הביא לנזק ממשי כאשר סיפר לחכם של הספרדים ה[[ספרדים]] ר' [[יצחק אבולעפיא ]] על פרטי המחלוקת בין רבי אברהם לאדמו"ר הזקן, ואף הוסיף ואמר לו אשר אדמו"ר הזקן אינו מתכוון להמשיך לשלוח כספי תמיכה לחסידים בארץ ישראל, ובכך גרם לספרדים להימנע מלהלוות כסף לחסידים מפחד שמא לא ימצאו מאיפה להחזיר. דבר זה אף גרם להורדת קרן ה[[בעל שם טוב]] ו[[המגיד]] בעיני חכמי הספרדים.

אך בשנים הבאות עוררו השד"רים של מעות [[ארץ הקודש]] את המחלוקת בשנית, הן בנוגע לשיטת חב"ד והן בנוגע לקופת מעות [[ארץ הקודש]] שטענו ש[[אדמו"ר הזקן]] אינו מעביר את כל הכסף, ורבי אברהם יצא שוב לחלוק על אדמו"ר הזקן{{הערה|ראה שם נספח 32. תגובת [[אדמו"ר הזקן]] אגרת נ"א, במהדורת [[תשע"ב]] אגרת פ"ט עמ' של"ח. תולדות חב"ד בארה"ק עמ' כ"ה.}}. בתקופה זאת נחלקה החסידות הכללית ורבים מהחסידים הלכו לאדמו"רי פולין. אז הפך [[אדמו"ר הזקן]] למנהיג של [[חסידות חב"ד]] בלבד ולא של החסידות הכללית{{הערה|שלום דובער לוין, '''תולדות חב"ד ב[[רוסיה]] הצארית''' עמ' מ'. סקירה כללית בנושא עמ' כ"ח ואילך.}}. כמו כן גרם הדבר לייסוד קופת ארץ ישראל לחסידי חב"ד בנפרד מהחסידות הכללית{{הערה|תולדות חב"ד בארה"ק, עמ' כ"ט.}}.

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ורבי [[אשר מסטולין]] ואילו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי [[נחמן מברסלב]] ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם [[אדמו"ר הזקן]] ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת{{הערה|על המסע ראה [[יהושע מונדשיין]], '''מסע ברדיטשוב''', תש"ע. על פגישתו במהלך המסע את רבי נחמן ראה הרב [[יהושע מונדשיין]], '''[http://www.toratchabad.com/files/Gilion39Digital2.pdf פגישותיו של רבי נחמן מברסלב עם אדמו"ר הזקן]''', גליון [[מעיינותיך]], כ"ד טבת [[תשע"ד]] עמוד 11. {{PDF}}.}}.