יסוד ושורש (ההבדל ביניהם)
יסודות הבניין ושורשי העץ משמשים בחסידות כמשל לעניינים רוחניים. ערך זה עוסק בהבדלים בין שני המשלים (יש להדגיש, שהכוונה בערך זה ליסוד אינה לספירת היסוד, אלא ליסוד הבניין).
יסוד ושורש כמשל לאהבה ויראהעריכה
במשלעריכה
שורש האילן אמנם הוא מקור הפרי, אבל לאחר שהבשיל הפרי אפשר אפילו לנתק אותו מהעץ והוא ימשיך להתקיים.
יסוד הבניין לעומתו נדרש תמיד – כל עוד קיים הבניין מוכרח הוא להמשיך לעמוד על היסוד.
בנמשלעריכה
אהבה ויראה הם גם שורש קיום המצוות וגם יסודותיהם. האהבה והיראה אינן רק השורש (הסיבה) לקיום המצוות, אלא גם היסוד הקבוע שלהן (לאחר שכבר התעוררו המידות): שבלעדן "אין להם קיום אמיתי".
היינו, שקיום המצוות יכול להיות גם באופן ש"אינו אמיתי" (שאינו מתאחד עם מהות האדם), אך כשהקיום חדור באהבה ויראה האדם משתתפים בקיום המצוות לא רק כח המעשה של האדם אלא גם כוחותיו הפנימיים (היינו, שאז מהותו הפנימית מתאחדת עם מעשה המצווה, ואז הקיום הוא "אמיתי", שהופך להיות חלק ממהות האדם עצמו)[1].
כמשל להשכלה והבנהעריכה
בכל דבר ובכל מציאות ישנו גוף הדבר והנפש שלו. היסוד הוא בסיס הגוף, והשורש הוא מקור חיות הנפש. וכשמדברים על גוף השכל ונשמתו - היסוד (הבסיס עליו עומד השכל) היא נקודת ההשכלה[2], והשורש (מקור הסברות השכליות) היא ההשגה[3].
חכמה ובינה (מהם נובעים כאמור ההשכלה וההשגה) הם שני כוחות נבדלים. רחבות ההשגה וההסברה של הבינה לא נובעות מנקודת החכמה. דוגמא לזה רואים בכך שיתכן בעל המצאה גדול שאינו יודע להסביר, וכן להיפך – בעל סברה גדול שאינו יכול לחדש. ודוגמא נוספת, אפשרי הדבר שההנחה תהיה מוטעית ואילו ההשגה תהיה טובה מאד, רחבה ועשירה בסברות שכליות נכונות נאות ועמוקות.
ונמצא, שהיסוד (החכמה, שהיא נקודת השכל) היא רק בסיס העומד למטה מהשכל (כמשל הבנין, שהיסוד שלו למטה והבניין עומד על גביו). ואילו השורש הוא למעלה מהשכל (שממנו משתלשלים עוד ועוד פרטים, משלים וסברות להסביר את נקודת השכל)[4].