חמישה קולות

עניינו של 'קול' הוא לגלות את פנימיות האדם לזולתו. חמישה קולות הם חמשת האופנים בהם התגלה הקב"ה לישראל במתן תורה.

מקור המושג

אמרו חז"ל, שבפסוקים המתארים את מעמד מתן תורה רמוזים חמישה קולות: " ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה", "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול". היינו, שלוש פעמים המילה 'קול', ופעם אחת "קולות" (מיעוט רבים - שתים).

הביאור הכללי בעניין הקולות

מסביר הרבי, שכשם שקול גשמי מגלה לזולת את פנימיות האדם, כך "קולו" של הקב"ה מגלה בעולם עניינים שמצד עצמם נעלים מן העולם. ומאחר והתורה ניתנה בחמישה קולות, הרי שישנם חמישה אופנים כלליים של גילוי אלוקות בעולם.

והיינו, כשם שטון הדיבור (הקול בו נאמרים הדברים) משנה לחלוטין את תוכן הדברים הנאמרים, כך הוא גם באלוקות. כשם שאפשר לומר את אותם המילים בקול פקודה או בקול מתחנן והדבר יתקבל אצל הזולת באופן שונה לגמרי. וכשם שישנו טון דיבור מיוחד להסבר שכלי - "דברי חכמים בנחת נשמעים", וטון אחר לדיבורים של רגשות (וכן באופן פרטי לרגש של אהבה או שמחה וכן הלאה) - כך הוא על דרך משל באלוקות, ובאופן כללי הם חמישה אופני גילוי.

ביאור חמשת הקולות באופן פרטי

ארבעה קולות מרמזים לגדרי הבריאה, ואילו הקול החמישי לאלוקות שלמעלה מהבריאה. הסיבה שהמספר ארבע רומז לגדרי הבריאה הוא, כי הקב"ה ברא את כל העולם כולו בארבע דרגות, שהן ארבע אותיות שם הוי': הן את העולמות דכללות, הן את העולמות הפרטיים, הן את הספירות שבכל עולם, והן את העולם הגשמי (וכן בכל אחד מהנזכרים לעיל באופן פרטי – גם בו ישנן ארבע דרגות הנ"ל). אם כן, כל הבריאה כולה (בכללות ובפרטות) היא במספר ארבע, ולכן המספר חמש רומז לעצם האלוקות - שלמעלה ממנה.

ונמצא, שנתינת התורה בחמישה קולות מלמדת שע"י התורה ממשיכים ישראל לתוך הבריאה את האלוקות שלמעלה מהבריאה.