זאב וולף מצ'רני-אוסטראה
רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה (?-ה' אדר תקפ"ג, 1823), היה מתלמידי המגיד ממעזריטש, אדמו"ר בדור השלישי של תנועת החסידות, שבעשרים וחמש שנותיו האחרונות פעל בארץ ישראל.
חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד לאביו רבי נפתלי צבי לפני שנת תקט"ו, וזכה כבר בילדותו להסתופף בצילו של המגיד ממעזריטש כשהגיע אליו לראשונה בגיל 8, והמגיד קירבו בחיבה מיוחדת ואיפשר לו לשהות בביתו גם בזמנים בהם לא איפשר לתלמידים אחרים.
כיהן כרב וכאדמו"ר בעיר צ'רני-אוסטראה ובקופיל הסמוכה.
נטל חלק במאבק על השחיטה החסידית הנפרדת.
לאחר פטירת המגיד, התקשר לרבי משולם פייביש מזבאריזא, בעל 'יושר דברי אמת' והיה כרוך אחריו מאוד, ולאחר פטירת רבו - עלה לארץ הקודש בראש קבוצה של חסידים, כשהיתה זו העליה החסידית הרביעית[1].
בשלהי קיץ תקנ"ח יצא במסעו לארץ ישראל, ובדרך פגש ברבי נחמן מברסלב. בתקופה הראשונה להגעתו התגורר בחיפה, ומאוחר יותר[2] קבע את מגוריו בעיר הקודש טבריה והצטרף לקהילה החסידית שהתהוותה במקום.
אחר פטירת חברו רבי אברהם מקאליסק בשנת ה'תק"ע (1810) מילא את מקומו בהנהגת החסידים בטבריה ועמד בקשרי מכתבים עם ראשי תנועת החסידות בחוץ לארץ כדי שהללו יתמכו כלכלית ביישוב החסידי בארץ.
נפטר בה' באדר תקפ"ג (1823), ונטמן בבית העלמין היהודי העתיק בטבריה, בסמיכות לרבי אברהם מקאליסק.
תורתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
מעט מדברי תורתו נדפסו בהקדמת הספר 'מנורת זהב' ובקונטרס 'אור צדיקים'.
דברי התורה המעטים המובאים בשמו נאספו לספר 'תקיפא דארעא דישראל'[3] הכולל גם את תולדות חייו.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
התחתן בזיווג שני עם רעייתו מרת געלע, אלמנת (בנו של[4]) המגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שהאריכה ימים אחריו ונפטרה בשנת תקצ"ז.
- חתנו, רבי ישראל אברהם מז"ל, בנו של רבי זושא מאניפולי, ממלא מקומו כרבה של צ'רני-אוסטראה[5].
- בנו, רבי שלמה, מתלמידיו של רבי אברהם מקאליסק, נפטר על פניו בצעירותו.
- בנו, ר' אברהם נפתלי
- בנו, רבי משה יעקב מזוואניץ
- בנו, רבי אליעזר שבתי
- חתנו, רבי יהודה לייב סלונים (חברון)
- בנו, רבי זאב דוב סלונים
- חתנו, רבי יהודה לייב סלונים (חברון)
- בנו, רבי אליעזר שבתי
- חתנו, ר' מרדכי זאב[6]
- בתו, בנו וכלתו נספו ברעידת אדמה הגדולה שפקדה את צפת בשנת תקצ"ז.
תלמידיו ושושלתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- תלמידו המובהק רבי מנחם מנדל מקוסוב, אבי שושלת חסידות ויז'ניץ.
- הרב דוד שלמה אייבשיץ, בעל "לבושי שרד" ו"ערבי נחל", שעלה גם הוא לארץ ישראל.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יצחק אלפסי, תורת החסידות, מוסד הרב קוק תשס"ו, חלק א' עמוד 503
- יצחק אלפסי, תפארת שבמלכות, תל אביב תש"מ, עמודים 26-24
- מנחם מנדל ויזניצר, תקיפא דארעא דישראל, מכון "נחלת צבי"
הערות שוליים
- ↑ קדמו לה העליה הראשונה בשנת תקכ"ח בראשות רבי נחמן מהורודנקא ורבי מנחם מענדל מפרמישלן, העליה הגדולה בשנת תקל"ז בראשות רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקליסק, והעליה השלישית בשנת תקנ"ה בראשות רבי יעקב שמשון משיפטקובה.
- ↑ לאחר חג הסוכות תקנ"ט.
- ↑ בהוצאת מכון 'נחלת צבי'.
- ↑ הדבר נתון במחלוקת החוקרים. יש הטוענים שמדובר באלמת רבי יוסף מיאמפאלי, ויש הטוענים שמדובר ברבי משה מזוועהיל, או באלמנתו של המגיד בעצמו.
- ↑ נפטר בדמי ימיו בגיל 42 שנה בלבד בכ"א טבת תקע"ד. לאחר פטירתו המשיכו חסידים לנסוע לאשתו, בתו של הרב זאב וולף, מרת ציזיא חנה מזל, אשר באחרית ימיה עלתה לארץ ישראל, ונפטרה בטבריה בשנת תקצ"ג.
- ↑ בן ר' אברהם פרץ, הבעל תוקע של החוזה מלובלין, והסבא של רבי שמואל העלר רבה של צפת.