מנהגי ישראל
מנהגי ישראל הינם מנהג שנהגו בו יהודים, בדורות הקודמים או העכשוויים. ישנם מנהגים שהתקבלו רק בעדות מסוימות וישנם שהתקבלו בכל עם ישראל.
חומרת קיום המנהגים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי הוכיח כי אי ההקפדה על קיום המנהגים הינה חמורה מאוד, שהרי הרשב"א כותב: 'אפילו מנהג שנהגו בו נשים זקנות אין לבטלו אפילו עם שישים רבוא סברות'. ומכאן שחומרתן של מנהגי ישראל שווה להוראת בית דין עליהם ישנו ציווי של "ועשית ככל אשר יורוך - אפילו יאמרו על שמאל שהוא ימין", ואסור לסור מהוראתם גם אם יש לכך סברות רבות. הרבי הדגיש כי דבר זה נאמר על ידי הרשב"א, ולא על ידי אחד מאדמו"רי החסידות, ולכן פלא על אלו שלא מקיימים את האמור בו...
הרבי הסביר כי הסיבה לשניהם שווה. כשם שאי אפשר לבטל הוראת בית דין מכיוון שקיום התורה מבוסס על ציות מוחלט להוראת בית דין, כך גם במנהגי ישראל על קיומם מבוססת קיום התורה, וכאשר מתחילים לנטות ממנהגי ישראל, זו תחילת הנטיה מהדרך הישרה, שסופה מי ישורנו.
למרות שמצד הדין אין למנהגי ישראל התוקף של "איסור" כמו לפסק בית דין, הדבר נכלל בכלל ש'צריך אדם להמלט ממאה שערים של היתר כדי שלא יבוא חלילה להכשל בשער אחד של איסור'.
כאשר אדם משנה מנהג לגריעותא, הדבר פועל עליו לרעה והוא גורם לתחילת נפילה רוחנית בעבודת השם, וכאשר מתחילים ליפול אין לאדם שליטה על עצמו עד היכן יפול, ולכן יש להזהר מאוד מכך.
מלבד זאת שמנהג הוא פתח לעבור על עבירות אחרות, ישנו גם חומרא מיוחדת במנהג עצמו. אותו חומר שישנו במצוות - שמקורן מרצון העליון, כך גם במנהגי ישראל שהרי סוף כל סוף גם מקורו של המנהג הוא מ"בעל הרצון".
מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי, תורת מנחם תשי"ג חלק ב' עמ' 138.