י"ט כסלו תקנ"ט
- חג הגאולה או ראש השנה לחסידות הוא מועד המצוין מדי שנה בחסידות חב"ד, בתאריך י"ט בכסלו, לזכר שחרור מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, מן הכלא הרוסי.
תוכן עניינים [הסתרה] 1 מקור החג 2 תיק החקירה 3 ייסוד היום כחג ומנהגי החג 3.1 "אסרו חג" - כ' בכסלו 4 ההתנגדות לחג 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים [עריכה]מקור החג
בסערת הרדיפות נגד החסידים בליטא, הלשינו מתנגדים על רש"ז מלאדי בפני השלטונות שהוא מורד במלכות, ומקבץ כספים כדי לעלות לארץ ישראל ולהשתלט שם על השלטון. כשנאסר, הובל לפטרבורג במרכבה שחורה - בה השתמשו למורדים במלכות. בהשתדלות החסידים, ולאחר 53 ימים במאסר, שוחרר לבסוף ביום י"ט בכסלו תקנ"ט (29 בנובמבר 1798). מאז מצוין התאריך בחסידות חב"ד כיום "חג הגאולה", ונתפס כמציין את ניצחונה של תנועת החסידות על מתנגדיה.
[עריכה]תיק החקירה
לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי נמצא בארכיון ה'גנרל-פרוקורור' (מקביל לתובע הכללי) של רוסיה הצארית תיקי החקירה של מאסר רבי שניאור זלמן. בתיקים שמורים מכתבי ההלשנה המקוריים, חוות הדעת של פקידי השלטון, הוראות הצאר, דוחות החקירה, וכמו כן תשובות על שאלות החוקרים שכתב הרבי בכתב ידו[1].
מתיק החקירה עולה כי המאסר בא בעקבות הלשנה החתומה בידי הירש בן דוד. הכותב מאשים את רבי שניאור זלמן בגיבוש חבורות של "צעירים יהודים פורקי עול", ובסיוע למהפכה הצרפתית. את הצאר הרוסי הטריד החשד לתמיכה בצרפתים. הוא כתב על התיק: "אם יתברר ששיתפו איזו פעולה בהתקוממות כלשהי, אזיי מאלה לשלוח אלי מיד".
מסמך חשוב בתיק הוא עדות בלשון הקודש, בת 23 סעיפים, בכתב ידו של רבי שניאור זלמן, ובה תשובות לשאלות שנשאל. בעדותו הוא מסביר מהי החסידות, מהו תפקידו של רבי, את מהות משלוחי הכספים לאחזקת היישוב בארץ ישראל, ועוד. בנימה אישית הוא כותב: "נפלה עלי קינאה ושנאת חינם בלב מקצת אנשים קנאים... ולא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי... גם אין לי שום נחת מהנוסעים אליי, כי אין נותנים לי אפילו פרוטה אחת... אך מה יש לי לעשות, שכך חובה עליי על פי דתנו, שכל היודע מחויב ללמד למי שאינו יודע".
[עריכה]ייסוד היום כחג ומנהגי החג
את היום הזה הפך אדמו"ר הרש"ב ל"ראש השנה לחסידות", ומאז מברכים חסידי חב"ד זה את זה באותו יום בברכת "לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו". מחזור הלימוד השנתי (במסגרת שיעורי חת"ת היומיים) בפרקי ספרו של רבי שניאור זלמן מלאדי, התניא, נפתח ומסתיים ביום זה, וכן נערכות בו התוועדויות חגיגיות.
בישראל מתקיימת התוועדות מרכזית בכפר חב"ד. במשך השנים השתתפו בהתוועדות אישי ציבור נכבדים כמו נשיאי המדינה (זלמן שזר, חיים הרצוג ועוד), אישי רוח כנתן אלתרמן ואנשי ציבור אחרים.
חסידי חב"ד נוהגים ללבוש ביום הזה בגדי שבת, וגם הילדים הולכים לבתי הספר ותלמודי התורה כשהם לובשים חולצות לבנות.
החסידים גם נוהגים לאכול ביום הזה דייסת כוסמת ("שווארצע קאשע"), שעל פי המסורת הייתה מזונו העיקרי של רבי שניאור זלמן בהיותו במאסר.
היו חסידים שביקשו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', וביקשו את הסכמתו של רבי שניאור זלמן. הוא לא הסכים ואמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה (סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא". כלומר, סיפור הגאולה אינו צריך להיות כתוב, מכיוון שהוא דבר חי ונצחי והיום הזה ייקבע "למועד תמידי בישראל".
[עריכה]"אסרו חג" - כ' בכסלו חסידי חב"ד נוהגים להמשיך ולחגוג במעין "אסרו חג" את כ' בכסלו שכן ביום זה הגיע (לאחר השחרור) אדמו"ר הזקן בטעות, ליהודי ליטאי - מתנגד - שהציק לו ודיבר בגנותה של שיטת החסידות. בתום שלוש שעות "השתחרר" האדמו"ר לאחר שחסידיו גילו אותו "כלוא" בבית המתנגד.
במעמד זה התבטא אדמו"ר הזקן: "שלוש השעות שהייתי בבית המתנגד היו קשות לי יותר מהישיבה במאסר במשך 53 ימים".
[עריכה]ההתנגדות לחג
הפיכתו של היום לראש השנה לא עברה ללא התנגדות. האדמו"ר הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר כי בשנת תרס"ב שיגר האדמו"ר הרש"ב איגרת לקראת י"ט בכסלו, ובה כתב: "היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח (=דברי אלוהים חיים)". כשהגיעה האיגרת לווילנה התאספו חסידי העיר להתוועדות גדולה בבית-הכנסת אפאטוב. בעיר התגורר רב שנהג להקל בכמה ענייני הלכה, והוא לעג לחסידים לפני הרב חיים עוזר גרודזנסקי, באמרו: "במשנה נזכרו ארבעה ראשי-שנה, ואילו החסידים הוסיפו ראש-שנה חמישי". השיבו הגאון בשנינות: "אצלם מתווסף ואצלנו פוחת" (רמז לקולות של אותו רב בענייני הלכה)[2]]].
- בי"ט כסלו תקנ"ט נולדה הרבנית מנוחה רחל.