רבי דוסא בן הרכינס

התנא האלוקי רבי דוסא בן הרכינס, חי בסוף תקופת בית שני.

היה בן דורו של רבן יוחנן בן זכאי והאריך ימים עד דורו של רבי עקיבה בן יוסף, כשישים שנה אחר חורבן הבית.

האריך ימים עד כדי כך שלא היה יכול לבוא לבית המדרש מקוצר רואי [[[יבמות]] דף טז, עמוד א', וראה ברמבם בסוף הקדמתו לזרעים דיבור המתחיל 'הפרק הרביעי'].

דון יצחק אבארבאנאל [בהקדמה לנחלת אבות] כתב כי ר' דוסא היה בן דורו של שמעון הצדיק וכן כתב הרמבם בהקדמתו למשנה. מזה יוצא שחי למעלה מ400 שנה!

עוד מוסיף האבארבאנאל ומחדש שם, כי ר' דוסא לא היה רק בדורו של שמעון הצדיק, אלא היה עוד חבירו ומשיירי כנסת הגדולה!

במשנה מובאות הלכות רבות בשמו.

'חכם גדול היה' [[[יבמות]] דף טז, עמוד א'].

היה עשיר גדול, והושיב את חכמי ישראל שבאו לבקרו, על מיטות זהב [שם, שם].

אמרותיו

'שנה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם: [[[אבות]] פרק שלישי, משנה י].

ציונו הק'

ציונו במערה המחוברת למערה המכונה 'מערת שם ועבר', נשתמר מזה מאות רבות של שנים ואף אושר על ידי האריזל, שראה ברוח קודשו את ר' דוסא על קברו, ואמר לו שכאן הוא קבור.

לעומת זאת דחה האריזל את הדעה שקבורים עמו צדיקים נוספים, ולא כפי שמראים העולם כיום שם את ציונו של שמעון בן עזאי ועוד צדיקים, שזו לא האמת, כי ר' דוסא הינו הצדיק היחיד שנקבר שם.

במערה נמצאים לפחות כ-18 כוכים, ולא ידוע באיזה מהם בדיוק קבור ר' דוסא.