רבינו שלמה בן אדרת

הרשב"א היה מגדולי הראשונים, נוגע במיוחד הודות לחידושיו על הש"ס, ועוד.

הוא היה תלמידו המובהק של רבינו יונה, שהיה תלמידו של רבינו שלמה בן רבי אברהם מן ההר.

בזמנו הוא ניהל מערכות רבות. כשהתעוררו טענות אודות הסר מורה נבוכים הוא הגן על הספר והוכיח את תועלתו המרובה, ואחד מהם - שלילת ההגשמה מהקב"ה, טעות שהיתה מושרשת מאוד עד אותו זמן.

אחד מהמערכות אותן ניהל בדורו, היתה כאשר כמה מחכמי ישראל המשילו את ענין [[אברהם ושרה לנשמה וגוף. בעקבות כך, יצאה נגדם פולמוס, שמעוותים את דבריח התורה מפשוטם, דבר שהוא פסול, הרשב"א ירד לעומק הענין והכניס את עצמו בעובי הקורה. כאשר נתגלה לו כי מדובר אכן בחכמי אמת ויר"ש, הוא שלח לאותם חכמים שיבררו את דבריהם ויסבירום, והם השיבלו בתשובה ארוכה ומנומקת כי אין מדובר בהוצאת הדברים מפשוטם ח"ו, אלא רק על דרך הרמז, ולהוציא מכך עניני מוסר ולקח.