רבא

רבא היה ראש ישיבת פומבדיתא, עמיתו של אביי ובר הפלוגתא שלו. נודע בדרך ההסברה הבהירה והברורה שלו וכמותו נפסקת ההלכה במחלוקותיו המרובים בש"ס מול אביי, חוץ מששה מקומות בש"ס, שסימנם יע"ל קג"ם.

נשמתו של רבא

מבואר בזוהר דאתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא, שיש בכל דור נשמות גבוהות מבחינת משה והוא מבחינת פנימיות אור החכמה כמו נשמת רבי עקיבא ורשב"י וכיוצא, וכן בכל דור ודור יש נשמות וניצוצות שמלובשים בגופים מבחינת משה.

לכן מצינו בגמרא שרב ספרא אמר לרבא "משה שפיר קאמרת", מפני שנשמת רבא היה מבחינת משה באותו הדור, ולפי שרבא היה ניצוץ רבי עקיבא וכמובא בגמרא, שמשמת ר"ע נולד רבי ומשמת רבי נולד רב יהודה ומשמת רב יהודה נולד רבא, ואין צדיק נפטר עד שנולד צדיק כמותו.

כוונת רב ספרא באמירה "שפיר קאמרת" היא, מפני שבכח נשמת רבא תלויה המשכת חכמה זו בדין זה לכך אמר, משה שפיר קאמרת שכאילו מפי משה ממש נאמרה הלכה זו כו'..