שלימות המצוות על פי חסידות

שלימות המצוות הוא אחד מהסוגיות בחסידות אודות ימות המשיח, שאז יהיה קיום התורה ומצוות בשלימות, "כמצות רצונך".

מקורות בתנ"ך

בחסידות מובא מקור על זה במדרש ספרי על הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ", מובא מקור נוסף לחשיבות קיום המצוות גם בעתות גלות ופיזור. המדרש, המיוחס לדברי רבי יוחנן, קובע כי אף שהקדוש ברוך הוא מביא את ישראל לגלות מארצם, עליהם להישאר מצוינים במצוות. רעיון זה אינו מתייחס רק לקרבנות, אלא לכלל מצוות התורה.

הספרי מדמה את המצב למלך שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה. המלך מצווה עליה להמשיך ולהתקשט בתכשיטיה, "וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים". בדומה לכך, הקב"ה אומר לישראל: "בני, היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים". כלומר, קיום המצוות בגלות מבטיח שהן לא יהפכו לזרות וחדשות עם השיבה לארץ ישראל, אלא יהיו מוכרות וטבועות בלב העם.

חיזוק לדברים אלו מובא מדברי הנביא ירמיהו : "הציבי לך ציונים". פסוק זה מפורש במדרש כמתייחס למצוות שישראל מצוינים בהם, כלומר, המצוות מהוות מעין "ציוני דרך" וסימני היכר המלווים את עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, גם בתקופות קשות של גלות ונדודים.

רעיון זה מדגיש את תפקיד המצוות כשומרות על זהותו של עם ישראל ומבטיחות את המשכיות הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא ועם תורתו, ללא תלות במקום או בזמן. הן מהוות גשר המחבר את העבר, ההווה והעתיד של העם, ומכינות אותו לגאולה שלמה ולשיבה ציון.

מקורות בחסידות

א. בתפילת המוספין (של שבת ויום טוב וראש חודש) אנו אומרים אודות הזמן דלעתיד לבוא, "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו ... נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך".

ומבואר הפירוש בזה בכמה מקומות בחסידות,

שדוקא "שם" (דהיינו לעתיד לבוא) יהיה הקרבת הקרבנות "כמצות רצונך", בתכלית השלימות כפי רצונו של הקדוש ברוך הוא, מה שלא היה כן גם בזמן בית המקדש הראשון והשני, וגם אפילו בזמן אדם הראשון קודם החטא.

ופירוש "כמצות רצונך" הוא, שעל ידי קיום התורה ומצוות לעתיד לבוא תקיים בשלימות הרצון (והתענוג.) שיש לה' בתורה ומצוות.

ואף על פי שבתפילת המוספין מדובר רק אודות הקרבת הקרבנות לעתיד לבוא, מכל מקום מתוכן הענין מובן שכן הוא גם לגבי קיום כל המצוות, (ועל דרך זה ז' מצוות בני נח), שרק לעתיד לבוא יתקיימו "כמצות רצונך".