משתמש:ר.ז./פסח מצרים

פסח מצרים הוא מועד ההקרבה הראשוני של קרבן הפסח, כפי שנעשה בליל יציאת מצרים. פסח זה היה שונה מהותית מהפסח שהיה נהוג בדורות שלאחר מכן, הן בהלכות והן במנהגים, ובהיבטים רוחניים ותהליכיים. בפסח מצרים היו כמה עניינים והלכות מיוחדות שאינם נוהגים בפסח דורות, שהדגשתם נובעת הן מהצורך המיוחד של יציאת עם ישראל מעבדות מצרים והן מהסממנים הייחודיים של אותו רגע היסטורי.

עניינים והלכות מיוחדות בפסח מצרים

1. משכו וקח לכם שה – ארבעה ימים קודם לפי הפסוק "משכו וקח לכם ... שה לטהרת המשפחה" (שמות י"ב, ג'), עם ישראל היו חייבים להתחיל בארגון הקרבן ארבעה ימים מראש, כדי להתכונן ולהתפטר מעבודה זרה ולהגיע ליישוב הדעת. ההכנה המוקדמת נועדה ליצור טהרה רוחנית ומתן הכנה לבני ישראל ליציאה מהגלות.

2. דם הקרבן – על המשקוף ושני המזוזות את דם קרבן הפסח היו צריכים לשים על המשקוף ועל שתי המזוזות של הבית.

3. איסור יציאה מהבית בלילה זה לא היו יכולים בני ישראל לצאת מביתם, כפי שנאמר "ואתם לא תצאו" (שמות י"ב, 22). עליהם ללון במקום הקרבת הקרבן, כדי לשמור על קדושת הלילה וההכנה ליציאה.

4. אכילה בחיפזון – חגורים ונעלים ברגל האכילה הייתה אמורה להיות במהירות ובחיפזון, כשמתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקל בידכם, כסימן לדריכות ומוכנות מיידית לצאת לדרך.

5. חוסר פרה אדומה לטהרה לילה זה התרחש לפני מצוות הפרה אדומה, ולכן אלו שהיו טמאים לא יכלו לטהר את עצמם באמצעות הפרה. זו הסיבה לצורך במנהגים והלכות מיוחדות בפסח זה, שכן טומאה הייתה מצב מציאותי של אותה עת.

6. נימול – חובה גם לעבדים כמו בפסח דורות, בנימול היו חייבים הן בני ישראל והן עבדיהם. במדרש מובא כי משה רבינו עשה את הקרבן הראשון, וריח הקרבן הגיע לכל העם, וכתוצאה מהתהליך הסכימו להינתק מעבודה זרה ולהתמסר לברית המילה.

קיימות שאלות ופרשנויות שונות של הרבי בנוגע למדרש זה, בהקשר להתגברות הרצון לניקיון רוחני ולמחויבות לברית, הנובעות מתהליך ההכנה ליציאה.

ההבדלים ההלכתיים בין פסח מצרים לפסח דורות

שחיטת הקרבן: בפסח מצרים כל אדם שחט את הקרבן בתוך ביתו, לעומת פסח דורות שבו כל ישראל שחטו במקום אחד (כגון בימיהם בית המקדש), כפי שמובא בתוספתא.

דין המזבח בתוך הבית: בפסח מצרים היה על הבית דין של מזבח, משום שהדם הונח על המשקוף והמזוזות, וכך בית כל אחד הפך למקום הקדוש של הקרבן. דין זה אינו נהוג בפסח דורות.

הכנה והוצאה מעבודה זרה: העניין של "משכו וקח לכם" ארבעה ימים מראש מדגיש את הצורך בתהליך מעבר רוחני פנימי עמוק, שאינו נמצא בפסח אחר.

אכילה בחיפזון עם חגורות ונעלים: קביעת צורת האכילה המדויקת הייתה חיונית במצב של יציאה מיידית.

היעדר פרה אדומה: לא נטהרו על ידי פרה אדומה בפסח מצרים. בשונה מפסח דורות מתחיל מפסח הראשונה אחרי יציאת מצרים, שהיו צריכים להיות טהורים, ועשו פרה אדומה.

חובה בנימול: הבעת ההתחייבות לברית הייתה תנאי מקדים גם לפסח מצרים כמו בפסח דורות.

התוכן הפנימי

פסח מצרים מהווה מעלה מיוחדת כיוון שהוא פעל על המקום בצורה ישירה, בניגוד לפסח דורות, וכך נוצר דין מזבח במובן רוחני בתוך הבית של כל יהודי. פסח מצרים משקף את לידת עם ישראל, תכלית העם להמשיך קדושה בתחתונים, לא רק במשכן אלא "בתוך כל אחד" – בבית הפרטי. הדגש הוא על התכללות הקודש במציאות היום-יומית של הפרט, בכך שכל בית יהפוך למזבח.

ההדגשה על היות הפסח בפסח מצרים "מזבח בתוך כל בית" מבטאת את המעבר מאירוע על-טבעי גלוי לאירוע שבו הקדושה מתמשכת במדרגות ההשתלשלות, מתוך היבט של המשכת קדושה בעולם הגשמי, תוך שילוב בין מידות הדין והחסד, כפי שמופיע במכת בכורות.