למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית
אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית הוא ביטוי המתאר את אין-סופיותו והתפשטות של אור אין סוף בכל העולמות, הן כלפי מעלה – לעולמות הרוחניים העליונים ביותר, והן כלפי מטה – עד לעולם הגשמי, הנמוך ביותר[1].
במקורות
"למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית" שהוא לשון התיקוני זוהר[2] והזוהר[3] ומובא בחסידות.
פירוש הביטוי
"למטה מטה עד אין תכלית" פירושו שמצד הבלי גבול, הרי ההתגלות וההתפשטות של אור אין-סוף היא בכל מקום, וגם למטה – על דרך "חכמת אדם תאיר פניו", שבו גדולתו הנפשית של החכם חודרת ומתפשטת ומאירה אפילו את פניו הגשמיים. לעומת זאת, "למעלה מעלה עד אין קץ" היא גדלות כזו שכלל לא מתגלית – על דרך "צדיק נסתר", שהגדולה שלו כלל לא ניכרת עליו, בגלל שהיא עמוקה יותר ושייכת לנפש עצמה ואינה מתפשטת החוצה[4].
שני ביאורים
בכללות, הביאורים מתחלקים לב' ביאורים כללים:
א. ה"מעלה" ו"מטה" מדבר על האור - שיש בו תנועה של מעלה" - עליה והתעלמות, ו"מטה" - ירידה והתפשטות.
ב. ה"מעלה" ו"מטה" מדבר על העולמות - והאמרה באה לבטא את העילוי והשלימות של אוא"ס, שגם העולמות העליונים הם לא חשובים לגביו, ושהוא מתפשט גם בעולמות תחתונים.
"מעלה" ו"מטה" - בעולמות
פירוש הביטוי מעלה ומטה, הוא עולמות האצילות והבריאה-יצירה-עשיה (בי"ע), וזהו שאור אין-סוף מתגלה בשני הקצוות: מצד אחד, הוא נמשך למטה – להוות ולהחיות את הנבראים שבבי"ע, ובזה גופא – למטה מטה עד אין תכלית, עד לעולם העשיה, ובעשיה גופא – בעולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו. מצד שני, גם העולמות העליונים, אצילות ולמעלה מאצילות, הם למעלה מעלה עד אין קץ – עד כדי כך שהם באין ערוך וכלא חשיב לגבי אור אין-סוף.
מעלה ומטה – גם בכל עולם בפני עצמו
יש להוסיף, שמושגי מעלה ומטה הם לא רק בין אצילות לבי"ע, אלא גם בתוך כל עולם בפני עצמו. גם באצילות ולמעלה מאצילות יש עניין של מטה – בכך שיש בהם סדר והדרגה של עילה ועלול, כלומר שהם בעלי ערך מסויים. ולעומתו – המעלה שבהם היא תחושת האין ערוך שנובעת מאור הסובב המאיר בהם. וכן לאידך – גם בבי"ע יש מעלה, שהרי אור הסובב מקיף גם אותם, ולכן גם בנבראים יש הרצוא והביטול במציאות, שהוא המעלה שלהם.
בהתאם לכך מובן כפל הלשון "למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית", כי המושגים של מעלה ומטה קיימים בשני רבדים: א) אצילות כמעלה ובי"ע כמטה; ב) ביטול ורצוא (מעלה) גם בבי"ע, ומציאות (מטה) גם באצילות.
"מעלה" ו"מטה" – באור אין סוף עצמו
שני עניינים אלו – ההתפשטות לגילוי (למטה) והעומק הבלתי מתגלה (למעלה) – מצויים באור אין-סוף עצמו. ידוע שהאור, קודם שנתגלה, היה כלול בעצמות המאור ממש. בהיותו כלול בהמאור, אינו אור בפועל, אלא רק מה שבכוחו להאיר. בכך מובן, שביכולת ההארה של העצמות כלול גם היכולת שלא להאיר – ושניהם הם עניין אחד.
מכיוון שהאור הכלול הוא תוצאת יכולתו של העצמות להאיר, הרי שכאשר האור מתגלה בפועל, יש בו גם את ההיבטים של העלם וגילוי – למעלה משייכות לעולמות ושייכות לעולמות. שני אלו הם שורש לאור הסובב ואור הממלא שלאחר הצמצום, ומהם נובעת הבחינה של מעלה ומטה בעולמות[5].
להרחבה, ומקורות לעיון
- הרב יואל כהן ספר הערכים - סיכום לפרטי פרטים של ענין זה בערך אור אין סוף: אור אין סוף - קוים שבו
- ד"ה ברוך שעשה ניסים תשט"ו מאמר מבואר
- ד"ה ונחה תשי"ד
- [www.basilgani.com/_files/ugd/bbaaca_d0982c69af0e471985cc2f30c401f261.pdf ד"ה באתי לגני תשכ"ה - עם ביאור משולב], ו[www.basilgani.com/_files/ugd/bbaaca_eb4845efef7940e48268c6e3087f6b44.pdf מאמר ערוך]
קישורים חיצונים
- הנני משקר לעצמי, האפשרי?! (ע' 13) - מאת התמים שניאור זלמן פבזנר