דב יהודה שוחט
הרב דב יהודה שוחט (י"ד אב תרס"ד-ו' תשרי תשל"ה) היה רבה הראשי של באזל שבשוויץ, של האג שבהולנד והמחוז, ובאחרית ימיו רב ומחנך בטורונטו, ומחבר מאמרים אקדמאים רבים בנושאי יהדות.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בי"ד אב תרס"ד לאביו הר״ר מאיר שמריהו ולאמו מרת רחל הי״ד שחט ממשפחות החשובות בטלז שבליטא.
כנער, היה מבחירי התלמידים בישיבת טלז, ונבחר על ידי רבו המובהק ר' יוסף לייב בלוך לשמש כאחד מנציגי הישיבה לכנסייה הגדולה השנייה.
בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו הרבנית מרת שרה שאשע בת הרב חיים גרשון ומרת שיינא הי״ד לבית מוסנזון, מחשובי המשפחות בעיר קעלם שבליטא.
בין השנים תר"צ-תש"ז כיהן כרב בבאזל, שוויץ, ולאחר מכן במשך חמש שנים שימש כרב הראשי של האג שבהולנד והמחוז.
בשנת תשי"ב היגר לטורונטו עם עשרת ילדיו ושימש שם כרב ומחנך, ואף חיבר מאמרים אקדמאים רבים שזכו להערכה ולפרסום.
בתקופת מגוריו בטורונטו, החל להתקרב לחסידות חב"ד[1], בהשפעת גיסו הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב[2], מזכירו האישי של הרבי, וילדיו נכנסו ללמוד בישיבות חב"ד ותפסו בהמשך תפקידים חשובים בעולם הרבנות והישיבות החב"דיות[3].
אחד הגורמים המשמעותיים בהתקרבותו, היה מאורע רפואי קשה שאירע לביתו שנכוותה ממים רותחים בהיותה פעוטה, והנס הרפואי שהתוחלל בעקבות ברכת הרבי תוך גילוי רוח הקודש גלויה, זמן קצר לאחר שהרבי קיבל על עצמו את הנשיאות של הדור השביעי. כשנתיים לאחר המקרה, נסע בפעם הראשונה אל הרבי והתקבל ליחידות סמוך ליו"ד שבט תשי"ג[4].
נפטר בגיל 70 בו' תשרי תשל"ה, ונטמן בבית העלמין בטורונטו בחלקת 'אנשי אוסטרובצה'.
רעייתו האריכה ימים אחריו, ונפטרה בשנת תשס"א.
ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- דבר יהודה, ביאורים הערות וציונים בתנ"ך
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לרב שוחאט ורעייתו נולדו עשרה ילדים, בהם:
- בנו, הרב יעקב עמנואל שוחט - מגדולי רבני חב"ד, הוגה דעות, עורך, מתרגם ומחבר ספרים במגוון נושאים
- בנו, הרב דוד שוחט - נשיא אגודת הרבנים בטורונטו קנדה
- בנו, הרב עזרא בנימין שוחט - ראש ישיבת 'אור אלחנן - חב"ד' בלוס-אנג'לס בקליפורניה
- בנו, הרב גרשון אלישע שוחט - פוסק ודיין בטורונטו, קנדה
הערות שוליים
- ↑ הוא נטה לחסידות חב"ד כבר מנערותו, דבר שבא לידי ביטוי במכתב שערך לאדמו"ר הריי"צ עוד קודם מלחמת העולם השניה, והשלים אותו רק בשנת תש"א. בהמשך כתב לאחד מידידיו מכתב מפורט בו מתאר ומפרט על נטייתו והתקרבותו לחסידות: "התחלתי להתענין בתורת החסידות בהיותי עוד תלמיד הישיבה. יחד עם אחרים מחקרי נשאתי אז על החסידות לא ממקור ראשון אלא ע"י כלי שני. דרך המחשבה של הרבה גדולי החסידות לקחו את לבנו. ורק אח"כ אחרי צאתי מבית מדרשנו עמדתי על החסידות כעל תנועה עממית ושיטה בחיים, ואז החילותי לעיין בעמקות החסידות ועל מוצאיה. הכרתי בחסידות נחיצות היסטורית שהרבה ברכה כרוכה בהופעתה . . רואה אני גם כללים בחסידות הכללית, אבל חמתה מרובה מצלתה. בלי ספק מכל הזרמים השונים שבחסידות קרוב אלינו, היינו לחניכי טלז, החסידות ההגיונית של ליובאוויטש . . ועם גם אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ישנם הרבה נקודות מגע בין ענינים יסודיים, של תורת רבנו ותורת חב"ד . . למעשה מצטיינים חסידי חב"ד בשני דברים רבי הערך, אהבת ישראל עצומה ומסירות נפש שאין למעלה הימנו, וזהו סוד כל הצלחתם . . מה רב ונפלא כחם של נשיאי חב"ד שהורישו סגולה זאת לאלפים ורבבות חסידיהם בכל קצוי תבל. וידוע שבחרוף נפש ממש יסדו חדרים וישיבות והרביצו תורה ברוסיה ואפילו בסיברי, ולמאות נאסרו ומתו במאסר, ועי"ז לא נפסקה עבודת הקדש, אלא כאנשי צבא, אחרים מלאו את מקומותיהם".
- ↑ שהיה נשוי לאחותו, מרת עטל צערנא.
- ↑ 1 ראו פרטים נוספים אודות התקרבותו במאמרה של בתו בשפה האנגלית פה.
- ↑ שיחת השבוע גליון 318.