עתידין אילני סרק שיתנו פירות
יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב, טז) יהי פסת בר בארץ ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא
— שבת ל, ב.
זה שהארץ תצמיח גלוסקאות, זה מכיון שהטבע יתרומם, ובמילא תוציא גלוסקאות[1].
לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחזיר הפירות (מזהב) שהיה בבית המקדש הראשון, "שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם. ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל, יבשו כל אותם האילנות. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ופרח לבנון אמלל. אבל
בזמן שהשדות יתנו פרות גם יהיה הפירות בבית המקדש מזהב, כמו שהיה בבית המקדש הראשון[2].
-כבר היה לעולמים:
בעצם מצד מאמר ה' בתחילת הבריאה היה צריך להיות באופן שהגזע של העצים יהיו גם ראויים לאכילה, ושכל האילנות יתנו פירות, רק שהאילנות לא צייתו.
"לחם פנג" הוא המן שהיה לבני ישראל כשהיו במדבר ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים.
צמיחת החרובים דמערת רבי שמעון בר יוחאי היה בדרך נס.
צמיחת הפרחים במטה אהרן.
-מעשינו ועבודתנו:
על ידי יתן פירות ברוחניות - מצוות, נהיה כן גם בגשמיות.
"לחם פנג" (שהוא ענינו של המן), משתנה לכל הטעמים, ע"י עבודתינו לימוד טעמי תורה.