אומן

האומן הוא המומחה ליצירת המוצר שבעשיתו הוא עוסק, כגון עשיית כלי וכדומה.

כח היצירה והפעולה של האומן מסוגל יותר מכוחו של אדם שאינו אומן במלאכה זו, כגון עשיית הכלי וכדומה, ומכל מקום מכיון שבאומן - ה"כח חסר פועל", היינו, שפעולת האומן בהיותה עדיין בכח - בטרם יציאתה מהכח אל הפועל, לא היתה מציאות ממשית, כי אם רק יכולת וכח לפעולה זו, הרי אין זה שהאומן עושה את הכלי, כי אין באפשרותו להוציא מכוחו מציאות שאינה קיימת בו.

אלא עשייתו אינה אלא יש מיש, ולא יש מאין, ואינה התחדשות דבר שלא היה קיים. שהרי החומר שממנו עושה האומן את הכלי, כבר קיים בטרם עשה האומן את הכלי, וגם הצורה אינה התחדשות מאין ליש, משום שהחומר נושא בתוכו את כל הצורות האפשריות, שרק אחת מהן בפועל - כאשר היתר נמצאות בחומר בהעלם - בגדר האפשריות בלבד, ולכן פעולת האומן אינה אלא חשיפת הצורה האפשרית -הטמונה בחומר.

משום כך, קיום הדבר שיצר האומן אינו עומד בתלות באומן, שגם כאשר האומן מסלק ידיו מהמוצר - ממשיך להתקיים גם בלעדיו, שהרי האומן לא חידש את עצם קיום מציאותו.

וזהו כמובן ההפך הגמור והניגוד - למעשה ה' עושה שמים וארץ, שהיא בריאה יש מאין, וכל קיומם של הנבראים תלוי בכח האלקי הפועל - העומד בנפעל תמיד ומקיימו.

מקורות לעיון:

שער היחוד והאמונה פ"ב, ספר המאמרים אעת"ר כג-כד.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")