תנא
התנאים היו חכמי התורה, ששנו את המשנה. המילה "תנא" משמעותה בארמית "שונה", שהרי הם שנו את המשנה.
רוב[1] שורש נשמתם של התנאים הוא בעולם הבריאה[2], כי שורשה של המשנה עצמה, הוא ביצירה[3] והתנא שהוא "בעל המשנה" הוא מדרגה גבוהה יותר, בבריאה.
בדרך כלל המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון, ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כל כך כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר, מסיבה זו אנו מוצאים שדווקא חשובי התנאים מקילים ביותר.
אך למרות שורש נשמתם הגבוה, אין הלכה כמותם, שהרי לפי פסק התורה - אחרי רבים להטות[4] ורוב הדור הינו מהעולם הנמוך יותר, ושם הלכה דבירורים באופן אחר.
מסיבה זו, על פי רוב הנשמות הגבוהות והנעלים ביותר של התנאים אין הלכה כמותם, כמו רבי מאיר ורבי אליעזר ורשב"י,[5]