כח השכל שבנפש
כח השכל שבנפש מתגלה באדם בשלבים. כפי שהוא כלול בהעלם בעצם הנפש נקרא היולי[1] (ולעיתים בשם אב), כפי שהוא נמשך להיות מקור להשכלה נקרא כח המשכיל (שהוא המקור והשורש לכל ההשכלות), וכאשר בא לידי ביטוי בשעת המחשבה בפועל נקרא שכל גלוי.
ענינו
לאדם ישנה יכולת לעסוק בהשכלה שכלית: מצד מקורו ושורשו ההיולי המופשט ראוי כל אדם בכל רגע ורגע להיות חכם כשלמה המלך. אך כפי שהוא נמשך להיות מקור לכוחות ההבנה (עוד טרם שישנה השכלה בפועל), יש בו שינויים מקטנות לגדלות התלויים בגיל, בעיפות וכו'.
ואילו גילוי השכל בפועל תלוי בכלי המוח הגשמי. אדם שחומר המוח שלו זך ועדין יותר יבין מהר יותר ובעמקות יותר, וכשחס ושלום מתגלגלת נפש האדם בבהמה לא יוצא הכח השכלי שבה לפועל כלל (כיון שאין במוח הבהמה כלי ראוי להוציא את כוחות נפש זו לידי גילוי)[2]. לכן נפש האדם המלובשת בבהמה יכולה להורות לבהמה מה לעשות ולאן ללכת, אך לא לצבע פעולות השייכות רק באדם.
דוגמה לכך היא אדם הכותב דבר חכמה. מבין אברי האדם, רק המוח הוא כלי היכול לעבד את ההשכלה, וביד הכותבת אין כלי להבין את כח ההשכלה. מובן שהיד עצמה אינה מבינה את אשר עליה לעשות, אלא שהמוח מתפשט באצבעות על ידי מערכת העצבים, אבל זה לא הופך את היד למוח[3].
| ערך מורחב – קדמות השכל, מרחב העצמי |