איסור

איסור, הוא כל מעשה, דיבור, או לחילופין מאכל האסור על ידי התורה, וממילא החיות שבו כלול בשלוש הקליפות הטמאות.

מאכלות אסורות וביאות אסורות

למשל: מאכלות אסורות וביאות אסורות שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי, הם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם ואין עולים משם כלל.

ישנן שני אפשרויות בהן אפשר להעלות את החיות:

א. עד כי יבא יומם ויבולע המות לנצח, שהוא בביאת המשיח, כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

ב. או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה, וחשיקה, ונפש שוקקה, לדבקה בו ית', וצמאה נפשו לה', כארץ עיפה וציה, להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית, ולזאת צמאה נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים, כמאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים כו', ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות, הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו, אבל תשובה שלא מאהבה זו, אף שהיא תשובה נכונה וה' יסלח לו מכל מקום לא נעשו לו כזכיות ואין עולים מהקליפה לגמרי עד עת קץ שיבולע המות לנצח.

הוצאת ז"ל

אדמו"ר הזקן מדגיש, כי שונה מכך הוא החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, שאף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות, הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה כנודע מהאר"י ז"ל.

ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות, אף שחמור מהן וגדול עונו בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד בהוצאת זרע לבטלה יותר מביאות אסורות, רק הסיבה לכך היא מפני שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה.

מקורות

תניא פרק ז'

ראה עוד

היתר