אמירת הנשיא בחודש ניסן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־21:48, 7 במרץ 2021 מאת אליהו ב. (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} קובץ:תזכורת אמירת הנשיא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תזכורת לאמירת פרשת הנשיא תלויה על עמ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
תזכורת לאמירת פרשת הנשיא תלויה על עמוד החזן ב-770

מנהג אמירת פרשת קרבנות הנשיאים בחודש ניסן הוא מנהג לקרוא אחרי תפילת שחרית, החל מא' ניסן עד י"ג ניסן, בפרשת הנשיאים את קרבן הנשיא שהקריב באותו היום בעת חנוכת המזבח. לאחר אמירת הנשיא אומרים את נוסח ה"יהי רצון" (גם בשבת) גם כוהנים ולוויים אומרים אותו.

רקע

לאחר בניית המשכן בשנה השנייה ליציאת בני ישראל ממצרים (ב'תמ"ט), בעת חנוכת המשכן, הקריבו נשיאי השבטים קרבנות, ונתנו מתנות לעבודת הלווים. קרבנות הנשיאים הוקרבו בתחילת חודש ניסן החל מא' בניסן ועד י"ב בניסן.

תחילה התנדבו הנשיאים כקבוצה שש עגלות עבור נשיאת המשכן, ואיתן 12 פרים למשוך את העגלות. העגלות חולקו לבני גרשון ומררי. ולאחר מכן הקריבו הנשיאים במשך 12 יום קרבנות, ונתנו מתנות למשכן כל נשיא ביום נפרד. קרבנות הנשיאים ומתנותיהם היו זהים[1]:

קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה

פרשת נשא, ספר במדבר, פרק ז'

הקרבת קרבנות הנשיאים היתה תוך שנים עשר יום רצופים, כולל בשבת בהוראת שעה.

לזכר כך, נוהגים מראש חודש ניסן ואילך לקרוא פרשת הנשיא שהקריב בו ביום וביום י"ג ניסן פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה" שהוא נגד שבט לוי[2].

פרטי המנהג

אמירת ה"יהי רצון"

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. התורה חוזרת על הקרבנות 12 פעמים, כמבואר במדרש שכל שבט אמנם הקריב את אותו קרבן, אך לכל שבט היתה כוונה והמשכה מיוחדת לקרבנותיו. נתבאר בהוספות ללקו"ש חלק ב' עמ' 532 ובכ"מ.
  2. שו"ע אדה"ז או"ח תכט, טו.