תורה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

תורה היא החכמה העליונה, אשר באמצעותה ברא הקב"ה את העולם, והיא האמצעי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב"ה.

מבואר כי "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד" ועל ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה, מתקשרים ישראל עם הקב"ה.

שני חלקיה היסודיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב הם אותיות הורה הכתובים על הקלף. ותורה שבעל פה הם המסורות אשר במשנה ובתלמוד.

התורה מחולקת לארבעה רובדי הפרד"ס: פשט רמז דרש וסוד.

מקורה ושרשה

התורה היא האמצעי המרכזי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב"ה, כמאמר הזוהר: "תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא".

התורה קדמה לעולם, ששורש התורה הוא בבחינת שעשועי המלך בעצמותו שעל זה נאמר "ואהיה אצלו אמון ואהיה אצלו שעשועים", ורק לאחר בריאת העולם והמשכת התורה לעולם הזה היא נעשית בבחינת "שעשועי את בני אדם".

תורה קדמה לעולם, כמו שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו".

מתן תורה

מתן תורה בה ניתנה התורה לישראל היה במעמד הר סיני. מבואר כי גם האבות שהיו לפני מעמד הר סיני קיימו את התורה, אלא שהם קיימו אותה בבחינת רוחניות, ולאחר מתן תורה נמשכה התורה גם בגשמיות.

חלקי התורה

שני החלקים המרכזיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב הוא החלקים הכתובים של התורה, שהוא עשרים וארבעה ספרי המקרא, ובייחוד הכוונה לחמישה חומשי תורה. תורה שבעל פה כוללת את המסורת שבעל פה שהגיעה במעמד הר סיני, יחד עם סייגי חכמים ותקנותיהם במשך הדורות. עיקרי תורה שבעל פה מסורים בשישה בסדרי משנה ומבוארים בתלמוד.

התורה מחולקת לארבעי רובדי הפרד"ס: פשט רמז דרש וסוד.

דרך הלימוד

דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות תתורה. בקרב חסידות חב"ד היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון.

המגיד ממעזריטש ציווה לתלמידו הגדול אדמו"ר הזקן כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון?[1]

חסידי אדמו"ר הזקן היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש"ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו"ר הזקן.[2]

אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת תומכי תמימים קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו רבי חיים מבריסק. הגאון רבי חיים מבריסק לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו"ר הרש"ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה משל עצמו.)

בישיבת תומכי תמימים קבע אדמו"ר הריי"צ את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה.[1]בבתי המדרשות של חסידי חב"ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון, [2] זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון. הריי"צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון[3] אדמו"ר שליט"א כתב בליקוטי שיחות: מיט צוואנציק יאר צוריק האט כ״ק מו״ח אדמו״ר בעת דעם פאר־ ברענגען שבועות געזאגט, אז יעדער איינער זאל האבן א שיעור גמרא בעיון. און וויבאלד ער האט עם געזאגט שבועות, איז דערפון א ראי׳ אז דער ענין פון לימוד בעיון האט א שייכות צו מתן תורה. באמת איז דער עניו פון לימוד בעיון א פסק פון א משנה מפורשת עשיר שהביא קרבן עני לא יצא"), עס איז דאך — אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת" ) . דער וואס איז אן עשיר בדעת, אז ער איז שייך צו לערנען בעיון, והביא קרבן עני, אז ער לערנט נאר דעם שטחיות הענין, לא יצא. [4]

דרך העיון

בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב"ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות האחרונים הלא הוא הגאון האדיר רבי יוסף רוזין, הגאון מרוגצ'וב שהיה מקורב לחסידות חב"ד ונודע בגאונותו העצומה, כאשר גם גדולי דורו לא היו יכולים לו. כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח היה מתכתב איתו במכתבים מלאים גאונות במאות מראי מקומות בכל הש"ס, ואף הוא השיב לו במכתבי תשובה דומים. בשיחותיו הקדושות, מזכיר אדמו"ר שליט"א רבות את הראגאטשבער, בבקיאות מדהימה בתורתו, אשר נדפסו בספריו צפנת פענח.

הערות שוליים

הערות שוליים