אוהל אברהם
אוהל אברהם הוא אוהל בן ארבעה פתחים שהקים אברהם אבינו במדבר באר שבע. באוהל אירח אברהם את כל עוברי הדרכים, ונטע בלבם את האמונה בה' אחד.
בתורה
המקור לאוהל זה, נמצא בתורה בפסוק:
וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם
— בראשית כ"א ל"ג.
בפסוק זה נחלקו האמוראים רב ושמואל, למה הכוונה שאברהם "נטע אשל": אחד סובר שהוא פרדס עצים; והשני סובר שזהו פונדק - אוהל[1].
במדרש רבה[2] מובאת מחלוקת שונה מעט מזו: לדעת רבי יהודה הכוונה ב'אשל' -פרדס הוא, שהמאכלים שאברהם הגיש באהלו, היו מהגדלים בפרדס: תאנים, ענבים ורימונים. ולדעת רבי נחמיה, הכוונה באשל - פונדק היא, שאברהם האכילם בדברים העשוים בידי אדם: עיגולי דבילה[3], ביצים ויין.
בפירוש המילה "אשל" ישנם שלוש הסברים[4]:
- ר' יהודה: שכל מה שהאורח היה שואל - מבקש, אברהם היה מביא לו.
- ר' נחמיה: שאברהם היה שואל את אורחו, ומציע לו הרבה סוגי מאכל.
- רבנן: אשל ראשי תיבות: אכילה שתיה לויה - שלושת הדברים שהציע אברהם לאורחיו באוהלו.