שיחת משתמש:Elchanan

{{{כותרת}}}
{{{תוכן}}}

הקודם: אדמו"ר הזקן

{{{רשימה}}}

הבא: אדמו"ר הצמח צדק

jpg|left|thumb|280px|

1. REDIRECT:

יקותיאל ליעפלי

חברת פרי עץ הדעת הוקמה על ידי ר' שוקי בן פורת והרב מרדכי גל.

חברת ההפקה הפיקה את סדרת ‘חבורת הגאולה'.

בנתיים הוציא הרב גל ארבעה סרטים: חבורת הגאולה לילה בגומחה, חבורת הגאולה דג מלוח, חבורת הגאולה שדה מוקשים וחבורת הגאולה הנבל הכחול.

נכון להיום, חבורת הגאולה הציתה את דמיונם של רבבות ילדים בישראל, והביאה להם מסרים חיוביים הקשורים לגאולה.

הסדרה מכילה בתוכה מסרים רבים וחשובים שלרבים מילדי ישראל לא היו מוכרים, כמו הפתגם החסידי: “תחשוב טוב יהיה טוב”, כמו השגחה פרטית שיש בכל עניין בעולם, אפילו בעלה קטן שנושר מהעץ, “ואהבת לרעך כמוך”, כוחו של מעשה טוב בודד להטות את הכף, המשיח קרוב מתמיד, וכמובן - המסר שגם לילדים יש כוח ויכולת להביא את הגאולה”.

המתבונן בסרט נחשף לאורחות חיים שלא מוכרים גם לרבים מהציבור התורני. לפעמים זה מתבטא בניואנסים - אבל חשובים. כך למשל הילד שנוטל ידים בבוקר ליד המיטה; או הילד שהולך לישון עם ציצית (מצמר!), וכהנה רבות.

הפקת סרט זה לא דבר פשוט. כל כתיבת תסריט נמשכת על פני שלושה חודשי עבודה אינטנסיביים. חצי שנה לוקח להפיק סרט. העלות: שלושים אלף דולר הפקה של סרט בודד.

הרעיון המובא בסרט, להקמת חבורת הגאולה: בעקבות פיגוע חבלני, מחליט דוד להקים חבורת גאולה שמטרתה להרבות במעשים טובים בעם ישראל, לזרז את הגאולה ובכך לסיים אחת ולתמיד את מסכת הטרור הרצחנית המשתוללת ברחובות הארץ. הוא מצליח לשכנע את חבריו ישראל ויהודה להצטרף וביחד הם יוצאים למשימה שבמהלכה הם נקלעים להרפתקאה מסמרת שיער.

כך למעשה קמה חבורת הגאולה, על ידי שלושה ילדים שבין-לילה הפכו למפורסמים. את עלילותיהם אפשר לצפות בהמשך הסדרה “חבורת הגאולה במבצע שדה מוקשים”, שני חלקים. בסופה מישיר הילד אפרים את עיניו לתוך עיני הילדים הצופים ושואל אותם “למה שאתם לא תצטרפו לחבורת הגאולה שלנו?” כאן הוא מבקש מהם להקים ‘חברות גאולה’ בכל ערי הארץ. המטרה ברורה: לזרז את הגאולה.

הסרט הראשון ובו הרעיון להקים את חבורת הגאולה יצא לשוק בתשס"ב. מאז הפנייה של אפרים לילדי ישראל, הפכה לתופעה ממשית שצוברת תאוצה. מאז למעשה החל גל עצום של מכתבים להגיע למשרדי החברה.

רשימת ערים בהם הייתה ישיבת תות"ל בפולין. בנדקוב, גלובוקה בה שימש כמשפיע הר"י מנדלבוים, וכמנהל הרב בן ציון מיצטפליג. וילנה בה המשגיח הי' הרה"ת שנ"ז מינדלין, וכמשפיעים שימשו הרבנים אלי' גיטלין, מרדכי לייב גרוסבוים והרב יעקב הוכמן. ישיבה זו התקיימה גם בתחילת שלטון הנאצים ימ"ש בגטו. וישקוב, חטשינוב, חמלניק, את ישיבה זו ייסד הרה"ת יטוסף גאלדשטיים בשנת תרפ"ט. פנצוב, בה יסד את הישיבה הרה"ת משה אהרן מרגל בשנת תר"צ, ושימשו כחבי הוועד הרבנים נפתלי הערץ אלטמן ואלטר פיסאק חלם את ישיבה זו ניהלו הרבנים מוסטפייגל בן ציון ויעקב יצחק רוזנבוים. קולשיק. גיטו ברדם, כשאת הישיבה ניהל הרב יוסף גאלדשטיין בשנים תש"א-תש"ב. רוב ככל ישיבות אלו האחרונות, שמשו כסניפים לישיבה המרכזית בווארשא, ולאחר שסיימו את לימודיהם שם, עברו לווארשא.

כך יש גם להזכיר כאן את הקבוצה הקטנה שלמדה בקויבישאוו, בחדשים אייר-סיוון תרח"צ.

סיפר25 החסיד ר’ מיכאל דבורקין, ששמע מהרב דוב-וואלף מיקטרינוסלב:

את הניגון המכונה בשם “דער ז’עבינער קאפ” שלח החסיד המפורסם ר’ פסח ממלסטובקה במתנה אל רבי הלל מפאריטש, ומעשה שהיה כך היה:

החסיד ר’ פסח ממלסטובקה היה פעם בליובאוויטש אצל אדמו”ר הצמח צדק. באותה שעה היה שם אברך מבוברויסק שהגיע בפעם הראשונה לליובאוויטש, ושניהם הזדמנו לפונדק אחד.

כשנודע לר’ פסח שהאברך מגיע מבוברויסק, מקום מגוריו של ר’ הלל, אמר לו ר’ פסח: אני אלמד אותך ניגון ואתה תמסור אותו לר’ הלל בתור מתנה ממני. ור’ פסח לימד אותו את הניגון הזה.

כשהאברך שב לביתו לבוברויסק, לא הרהיב עוז בנפשו ללכת לביתו של ר’ הלל, שהיה רב העיר, והיה מפורסם בחסידותו ובצדקותו, רק כדי ללמד אותו את הניגון. לא ארכו הימים והאברך הזדמן לסעודת ברית-מילה של אחד החסידים. גם ר’ הלל היה שם והיסב בראש השולחן. האברך הזה ישב מרחוק, יחד עם חבריו האברכים הצעירים, והם התחילו לנגן ניגונים חסידיים. בתוך כך נזכר אותו אברך בניגון שלימד אותו ר’ פסח ממלסטובקה וסיפר לחבריו על כל המאורע. האברכים שישבו לידו הודיעו מיד לר’ הלל שיש פה אברך שהגיע מליובאוויטש ויש לו שליחות אליו מאת ר’ פסח. ר’ הלל הורה לו שיתקרב אליו וינגן את הניגון לפניו, וכך הוא עשה. כשסיים האברך לנגן את הניגון, אמר ר’ הלל: “דער ניגון איז געמרכט מיט קאפ” [=הניגון הזה עשוי עם ראש].

ר’ הלל התחיל לחשוב מה לעשות עם הניגון הזה, כי מנהגו של ר’ הלל היה שאת שלושת הניגונים שהיה מנגן בסיום תפילת נעילה ביום הכיפורים, היה מנגן אחר כך בבואו לליובאוויטש, לפני אמירת דא”ח של כ”ק אדמו”ר הצמח צדק. ומאחר שזה כבר היה לאחר חג הסוכות, וכבר היו לו שלושה ניגונים מוכנים, היה במבוכה ולא ידע מה לעשות עם הניגון הזה. ואמר ר’ הלל: “את הניגון הראשון כבר אי אפשר לשנות. לנגן את הניגון החדש בתור ניגון שני - אין זה מכבודו של ר’ פסח’קע. ולכן, ננגן זאת בתור הניגון השלישי, שמנגנים לפני אמירת החסידות.