התבודדות
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | |||
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. |
התבודדות היא פעולה שאדם נוקט מיוזמתו[1] בה הוא מבודד את עצמו משאר בני האדם לתקופה או לזמן מסויים.
קודם התגלות החסידות הייתה נפוצה מאוד בעולם היהודי תופעת הפרישות וההתבודדות כדרך חיים. יהודים שרצו לעבוד את ה' היו מתבודדים, מתנתקים מחברת בני אדם ופורשים מענייני העולם הזה.
בנוסף להתבודדות כדרך חיים, קיימת התבודדות במשך זמן מסויים במשך היום, המשמשת לצורך עשיית חשבון נפש או לצורך תפילה.
התבודדות כדרך חיים
מעלות ההתבודדות
אדמו"ר הריי"צ ביאר שלהתבודדות אכן יש מעלות רבות[2]: "היכולת להינזר מהעולם ולעשות הכול כדי להתנתק מכל ענייני העולם - היא ללא ספק מדרגה גדולה, וההולכים בדרך זו הם בעלי-מדרגה. על-ידי עבודה זו נעשים בעלי-צורה, כלומר, בעלי-נפש, במדרגה גבוהה ביותר".
וממשיך שעל ידי ההתבודדות "..מגיעים לדרגות הגבוהות ביותר של השכלה. חיים בעולם שכולו טוב - שמים וארץ, הרים ונהרות, אילנות ודשאים, בעלי כנף למיניהם... המתבודד האמיתי מתעלה על-ידי התבודדות במדרגות הגבוהות ביותר שבהשכלה. רעיונותיו משוטטים באין מפריע בעולמות העליונים ביותר.."
בספר הזכרונות של אדמו"ר הריי"צ הוא מתאר את העיירה ליובאוויטש בראשית שנות הקמתה: "ליובאוויטש היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה' ובריאתו"
חסרונות ההתבודדות
אדמו"ר הריי"צ מבאר ש"אף כי גדולה היא מעלת ההתבודדות, יש בה חיסרון הגובר על כל המעלות הטובות שבה. החיסרון מתבטא בכך, שעל ידי ההתבודדות נעשים פרושים ומנותקים מהעולם .. אין זה מתאים כלל לכוונה העליונה שיש בירידת הנשמה בגוף ובבריאת העולם בכלל".
בהמשך הוא מסביר, שגם משה רבנו עמד בדרגות הגבוהות של התבודדות, כאשר היה רועה את צאן יתרו במדבר; אולם בשעה שראה את הגילוי האלוקי וביקש להתקרב, אמר לו הקב"ה: "של נעליך מעל רגליך". עכשיו מתחילה דרגה חדשה בעבודתו - מהתבודדות להתגלות. משה אינו רוצה להיפרד מההתבודדות והוא 'מתמקח' עם הקב"ה, עד שהקב"ה מגלה למשה את סוד הבירורים, שזו הכוונה העליונה של בריאת העולם.
ההתבודדות הנכונה
אדמו"ר הרש"ב היה כעשר שנים (לאחר הסתלקות אביו, אדמו"ר המהר"ש) בגדר של מתבודד. לאחר מכן אמר, כי בשנים הללו הגיע להכרה והרגשה עמוקות באמרתו של רבי שמשון מאוסטרופולי: "טובה הפרישות עם הבריות, והבדידות בתוך בני-אדם". דרך זו היא תכלית הכוונה שאליה שואפת החסידות[3].
במקום אחר[4] מוסבר מאמר זה כך: "פרישות והתבודדות אין משמעותן, כפי שסבור העולם, הינזרות מהעולם והתנתקות מחברת בני-אדם. המשמעות של פרישות והתבודדות היא לנצל כל דבר במובנו הנכון". וביתר הרחבה: "התבודדות פירושה - התבוננות פנימית חזקה של האדם על עצמו. כשהאדם מתבונן בעצמו ובוחן היכן הראש, היכן הלב והיכן הוא עצמו - זו התבודדות בתוך בני-אדם"[5].
התבודדות בשיחות הרבי
- האבות והשבטים לעומת יוסף הצדיק[6]:
"מבואר בכ"מ הטעם שהאבות והשבטים בחרו להיות רועי צאן, כי התעסקות זו — שאין בה טירדא (יתירה) ונמצאים במצב של התבודדות מעניני העולם — לא הפריעה אותם מלהיות במצב של דביקות תמידית באלקות; אבל יוסף שונה בעבודתו מהאבות ושאר השבטים, שגם בהיותו עסוק בעניני העולם, הן בבית פוטיפר כאשר הפקידו "על ביתו וכל יש לו נתן בידו", ועד"ז בבית הסוהר, שנתן בידו "את כל האסירים. . ואת כל אשר עושים שם הוא הי' עושה", וכ"ש כשנעשה משנה למלך וניהל כל עניני מצרים ("ועל פיך ישק כל עמי. . ובלעדיך לא ירים איש גו'") — כל הטירדות העצומות הללו לא בלבלו אותו ולא הטרידוהו והי' בתכלית הדביקות באלקות".
- עד דלא ידע בפורים[7]:
"שבפורים ניתן הכח לכאו"א מישראל, כל חד וחד בכל מאדך (שלך) בערך שיעורא דילי', לקיים "שתי'" זו ולהגיע לדביקות כזו בסודות התורה המבטלת מציאותו, מבלי חשש שמעבודה זו יבוא לידי הנהגה של התבודדות ופרישות מן העולם, היפך הכוונה של "לשבת יצרה", אלא אדרבה, ע"י קיום חיוב זה ביום הפורים, יתוסף לו חיות בעבודת השם במשך כל השנה כולה, בעשיית דירה לו ית' בתחתונים — "נכנס בשלום ויצא בשלום".
התבודדות לצורך התבוננות או תפילה
התבודדות ביום ההולדת
בלוח היום יום[8] כותב הרבי: "ביום ההולדת, על האדם להתבודד, ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תקון ותשובה ישוב ויתקנם".
התבודדות לצורך תפילה
בתורת חסידות חב"ד מודגש מאוד הצורך שליהודי יהיה קשר אישי עם הבורא, עד כדי שפיכת הנפש בתפילה באריכות שנמשכת כמה שעות, אצל חסידים ברמה גבוהה. גם חסידים ברמה רגילה מתבוננים בתכנים מתורת החסידות לפני התפילה המתמקדים בגדלות הבורא, ובענייני עבודת התפילה כמבואר בספר התניא באריכות. מדובר על ריכוז המחשבה והאישיות בקשר עם הבורא.
עם זאת, בחב"ד לא מקובל להתבודד במקומות מבודדים. כפתגם שמובא בשיחות אדמו"ר הריי"צ "טובה הפרישות עם הבריות, והבדידות בתוך בני אדם". כלומר, מי שרוצה להתבודד, יכול לעשות זאת בין בני אדם. כיון שההתבודדות באמת היא עניין נפשי פנימי המתחולל בנפש האדם.
התבודדות במקומות מבודדים מאדם, היא במובן מסוים בריחה מהמציאות, ומהצורך של האדם לרכז את עצמו עם עצמו ולהגיע בעבודתו הפנימית לשינוי הנפשי הפנימי.
עם זאת, אין כל סתירה של ממש בין דרכה של חב"ד לבין התבודדות במקומות מבודדים למי שמעוניין לעשות זאת, ומרגיש שזה עוזר לו בעבודת ה'. ברור שמי שמרגיש שזה עוזר לו בעבודת ה' יכול לעשות זאת גם לפי חב"ד.
קישורים חיצוניים
- מעורב עם הבריות חב"ד אורג
הערות שוליים
- ↑ בשונה מ"בידוד"
- ↑ לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 270
- ↑ לקוטי דיבורים חלק א' עמ' 288
- ↑ ספר השיחות תש"ג עמ' 191
- ↑ ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש עמ' 310-311
- ↑ לקוטי שיחות ח"ל עמ' 225
- ↑ לקוטי שיחות חל"א עמ' 183 (משיחות ש"פ שמיני וש"פ תזריע תשד"מ)
- ↑ היום יום י"א ניסן. והוא ממכתב י"ט תמוז ת"ש, אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ה' עמוד קו