אור הוי' (ז"א)
במושג "אור הוי"ה" כלולים שתי בחינות:
"אור" מורה על בחינת התפארת, שהוא עיקר בחינת ז"א, כי בחינת ז"א הן המידות העליונות בעולם האצילות, אשר ענינם להאיר אור ולהשפיע בבריאה.
ולדוגמה, ביום ראשון מששת ימי בראשית האירה מידת החסד, ולכן נברא בו האור.
ביום שני האירה מידת הגבורה, ונברא הרקיע ויהי מבדיל (ומגביל) בין מים למים - בין הגשמיות והרוחניות.
וכן הוא בכל המדות - ז"א דאצילות, הנה, כל יומא ויומא עביד עבידתיה, כאשר המדות האירו אור ופעלו בבריאה (בניגוד לספירת המלכות שענינה לצמצם את האור).
"הוי'" - בפנימיותו - מורה על בחינת עתיקא קדישא - פנימיות הכתר. ולפי זה, "אור הוי"ה" - משמעותו היא, ההארה של שם הוי', והיינו, בחינת ז"א (ובעיקר) בבחינת התפארת שבה, כפי שמקבלת מבחינת עתיק.
מקורות לעיון:
- אור התורה בא עמוד שא. מאמר איתא במדרש תילים (לאדמו"ר מהר"ש) - הובא בספר המאמרים תש"ח הוספה ג'.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")