בניין המלכות

בנין המלכות הוא התוכן הרוחני של עבודת ראש השנה, שמטרתו חידוש הרצון של הקב"ה למלוך על העולמות, באמצעות חידוש ההמשכה האלוקית בספירת המלכות, לאחר שהסתלקה ממנה בערב ראש השנה.

הצורך בבנין המלכות

האריז"ל גילה שבכל שנה כאשר מסתיימת השנה מסתלקת החיות האלוקית מהעולמות, והיא חוזרת ונכללת במקורה, וכדי להמשיך אותה מחדש, צריך לעורר בקב"ה מחדש את הרצון לחזור ולמלוך על העולמות. כיון ששורש ההשפעה של האור האלוקי לרדת בפועל ולהימשך לעולמות הוא בספירת המלכות, שמצד עצמה אין לה כל תכלית מלבד המשכת האלוקות בעולמות, מכונה הדבר בשם 'בנין המלכות', כי כאשר בני ישראל מצליחים לעורר את הרצון במלוכה, הם מחדשים את פעולתה של ספירת המלכות.

הסבר זה מבוסס על לשון הפסוק: ""ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה", שאף שהקב"ה דורש את ארץ ישראל תמיד, בכל זאת הפסוק מכנה זאת בלשון 'מראשית השנה ועד אחרית שנה', כיון שבאחרית כל שנה החיות מסתלקת, ועם ראשית השנה, באמצעות עבודתם של בני ישראל בראש השנה - הם פועלים את 'בנין המלכות'.

במשך הזמן שבין סיום השנה להתחדשות בנין המלכות בתקיעת שופר של בוקר ראש השנה, משול המצב בעולם לאדם שהלך לישון ועיקר החיות שלו הסתלקה, וכל החיות של הגוף היא בבחינת קיסטא דחיותא, והגוף ממשיך להתקיים מחיצוניות החיות שהותירה הנשמה בגוף, ולכן זהו מצב מאויים, בו הקב"ה מנהיג את העולם בחיצוניות אך בלי עונג ורצון פנימי. גם עובדה זו נרמזת בפסוק במילה "תמיד", שלמרות שיש זמן שבו יש הפסק לצורך חידוש המלוכה, עדיין באופן חיצוני המלוכה ממשיכה באופן רציף ותמידי.

עבודה זו נרמזת בנוסח תפילת מוסף של ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", שכפי שבתחילת מעשה בראשית היה צריך את עבודתו של האדם שיאמר "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" ובכך ימשיך את החיות בעולמות, כך גם בכל שנה מחדש צריך להמשיך זאת.

עבודת בנין המלכות

אמירת תהילים וקבלת עול

התעוררות הרצון של המלך למלוך הוא על ידי שהעם מתבטלים אליו ומקבלים את מלכותו בקבלת עול.

מסיבה זו נוהגים בראש השנה להרבות בקבלת עול, להמעיט בדיבור, ולנצל כל רגע פנוי לאמירת תהילים, שענינם הוא אמירת אותיות התורה בקבלת עול, ולא ענין של לימוד בהבנה והשגה.

תקיעת השופר

מצות היום של ראש השנה היא תקיעת שופר, ובה בא לידי ביטוי עיקר העבודה של ראש השנה ב'בנין המלכות' והמשכת הרצון בעולמות.

רבי סעדיה גאון מביא את הטעם שמצוות היום בתקיעת שופר כיון שהמלכת המלכים נעשית בדרך כלל בליווי חצוצרות, שופרות, וכלי זמר.

הסיבה שתוקעים דווקא בשופר ולא בכלי זמר אחרים, היא מכיון שהשופר מבטא את הקול הפשוט, ואף מוציא קול הדומה לגניחות ויללות, המבטאות את שברון הלב ואת הרצון והתחינה שהקב"ה ישוב וימלוך בעולם.

דבר זה מרומז גם בפסוקים שאומרים לפני התקיעות: "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה", שדווקא על ידי שמעוררים את הקריאה מהמיצר, הקב"ה עונה במרחב, כפי שנרמז בכך שהשופר הוא מלשון 'אמרי שפע' ותענוג, המתעורר על ידי התקיעה.

בתקיעת השופר עצמה יש שלושה ענינים (המקבילים לשלושת הפרטים והדרגות שבגילוי הרצון למלוכה, ראה לקמן) עצם קיום המצוה של תקיעת שופר, ההתעוררות לתשובה שעל ידי התקיעה, והביטול הפנימי שבנשמה הבא לידי ביטוי בתקיעת השופר.

פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות

פעולה נוספת המעוררת את הרצון במלוכה, מפורשת גם היא בגמרא: "אמר רבה: אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיבא לפני זכרונכם לטובה, ובמה – בשופר".

באמצעות אמירת פסוקים אלו, אנו מבטאים את רצוננו שהקב"ה ימלוך בעולם, ואמירה זו מעוררת את הרצון למעלה.

כל אחת משלושת קבוצות הפסוקים מורכבת מעשרה פסוקים: שלושה פסוקים מהתורה, שלושה פסוקים מהנביאים, שלושה פסוקים מהכתובים, וחותמים בפסוק עשירי מהתורה.

כאשר אומרים פסוקים מהתורה שבכתב, מהווה הדבר נתינת תוקף שהדבר לא יכול להשתנות, ומכיון שכתוב בתורה שהקב"ה מולך על העולם, לא ייתכן אחרת, בדוגמת מלך שלפני שחתם על מכתב יכול לשנות אותו, אך לאחר שהמכתב התפרסם - קיבל הדבר תוקף שלא יכול להשתנות, ובאמצעות אמירת פסוקי המלכויות (וכן אמירת פסוקי הזכרונות והשופרות), אנו נותנים תוקף להתעוררות הרצון במלוכה.

באופן פרטי יותר, כל אחת מקבוצות הפסוקים מעוררת חלק אחר בשלושת הפרטים בהמשכת הרצון האלוקי בעולמות: אלוקות השייכת לעבודת האדם - פסוקים מלכויות, אלוקות הנעלית מעבודת האדם - זכרונות, אלוקות שלא בערך לעבודת האדם - התעוררות פנימיות עצמות התענוג, על ידי התקיעה בשופר השייך לצעקה של פנימיות הלב המעורר את פנימיות הקב"ה.

עבודת הביטול

בהמשך המאמרים של שנת תש"ג מבאר אדמו"ר הריי"צ שישנם שלוש דרגות ברצון: רצון הגלוי - שגם אחרים יכולים לראות ולדעת זאת, רצון הנעלם - שהוא גלוי אצל האדם עצמו אך נעלם כלפי אחרים, ורצון המוחלט בעצמותו - שנסתר גם ממנו, ומוטבע בעצם הנפש.

ההתעוררות של הקב"ה מלמעלה היא לפי עבודת האדם מלמטה, ולכן על ידי התעוררות האדם שמגלה את רצונו במלוכה - הוא מעורר את הרצונות הגלויים של הקב"ה למלוך בעולם, אך כדי לעורר את עצם הרצון במלוכה, הרצון המוחלט, צריך האדם לבטל את רצונו העצמי לחלוטין, ועל ידי הביטול הפנימי שמצד עצם הנשמה שמושרשת בעצמות אור אין סוף, ממשיכים גם את הדרגה השלישית והנעלית שברצון - הרצון המוחלט בעצמותו.

עשרת ימי תשובה

בתורת הקבלה מוסבר ש"בנין המלכות הוא מהגבורות", כיון שתכליתה של ספירת המלכות היא לרדת ולצמצם את עצמה בריבוי נבראים וחילוקים והגבלות, ודבר זה נעשה על ידי הגבורה, שענינה לצצמצם ולהגביל.

זוהי גם הסיבה שההקדמה להמשכה החדשה הוא ענין הנסירה שכמו שבתחילה היו אדם וחוה בגוף אחד, והיה צריך להפיל תרדמה ו'לנסור' ולהפריד, כך גם לאחר עליית חיות העולמות והתכללותה במקורה, צריך להיות ענין הנסירה שהעולם הוא בעילפון, והוא בחינת תוקף הגבורה והדין.

בשל כך, גם לאחר שהסתיימה בראש השנה עצם העבודה של בנין המלכות, יש להמשיך ולפעול את שלימות בנין המלכות שתרד למטה בפועל בריבוי חילוקים וצמצומים. דבר זה נעשה על ידי העבודה של עשרת ימי תשובה, ואמירת מזמור 'שיר המעלות ממעמקים', דבר הרמוז בכך ש'עומק' הוא בגימטריא 216, אותה הגימטריא של המילה גבורה, ועל ידי שאומרים עשר פעמים מזמור זה, ממשיכים את כל עשר ה'עומקים' ועם גבורות אלו יכול להיות קיום עשר הספירות.

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף יצחק אופן, שיעורי חסידות בוידאו בנושא 'בנין המלכות' חסידות TV
• ברכה טברדוביץ, ראש השנה – קבלת המלכות, אתר 'אור אין סוף'
• הרב זלמן גופין, בניין המלכות, בתוך אתר תורת חב"ד לבני הישיבות