פה
פה הוא איבר הדיבור בגוף האדם, הפה משמש גם לאכילה וניגון.
אזורים שונים בפה ובדרך אליו, עוצרים את האויר הפשוט הבא מהריאות, ומגבילים אותו כך שישמע ביותר מ-22 צלילים שונים - הרי הם אותיות הדיבור. האזורים השונים נקראים ביהדות: ה' מוצאות הפה, והם: שיניים, שפתיים, חך, גרון ולשון.
בספירות
הפה הוא כינויה של ספירת המלכות, כלשון התיקוני זוהר: "מלכות – פה"[1], שענינה הוא היחס אל החוץ. ענין הפה הוא הדיבור, וזהו ענינה של ספירת המלכות, שהיא לוקחת את ההשפעות של הספירות שלמעלה ממנה, ומוציאה אותם החוצה.
לעומת זאת הקול מתייחס לספירת היסוד המאירה במלכות.
הסבר הדבר הוא משום שכשם שהדיבור אין לו כל משמעות אלא בהיותו מגלה את המחשבה והרגש לגילוי, כך ספירת המלכות תכלית מציאותה היא לגלות את האור שבספירות העליונות ולהמשיכם לעולמות התחתונים בכדי שתתגלה מלכותו של הקב"ה בתחתונים.
הפה ולשון שמדברים דברי תורה והמוח שמהרהר בדברי תורה ויראת שמים ובגדולת ה' ברוך הוא נעשים מרכבה לרצון העליון.
מעלת לימוד התורה יתירה על המצוות בכך, שהמחשבה וההרהור בדברי תורה שבמוח וכח הדבור בדברי תורה שבפה שהם לבושים הפנימים של נפש האלהית וכל שכן נפש האלהית עצמה המלובשת בהם כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון העליון ולא מרכבה לבד[2].
ראו גם
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ וכן כתוב במשלי ט"ז, י': "קסם על שפתי מלך".
- ↑ ליקוטי אמרים - פרק כ"ג