שמירת הברית

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

שמירת הברית הוא ביטוי כולל להיזהרות הדרושה לאדם על מנת להימנע מלטמא את קדושת הברית במעשים אסורים ובמחשבות אסורות העלולות להביא לידי טומאה.

ככלל, על פי הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בחסידות חב"ד לא עסקו בפרהסיא ובהדגשה בנושא זה, אך בדור האחרון כתב הרבי בחריפות שבדורנו מוכרחים לעסוק בזה (אם כי בצניעות המתאימה), כדי לגדור את הפירצה ולבאר לאלו המבולבלים את גודל האיסור וטעמו והדרכים הנכונות להתמודד עם הקשיים שבנושא זה.

החומרה שבדבר

אדמו"ר הזקן אומר שבארבע אבות נזיקין בעבודת ה', ה'שור' היא ההסתכלות להיכן שלא צריכים ('שור' מלשון "אשורנו ולא קרוב").

בהזדמנות אחרת התבטא אדמו"ר הזקן על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער'. שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין.

אדמו"ר הרש"ב כותב: "מי שחש לנפשו שלא לטמא אותה, יגדיר את חוש הראיה, שלא יהיה פתוח לראות כל מה שלפניו, ומה גם ראיה אסורה. וגם אם הדבר קשה, יתגבר כארי. וידע אשר בנפשו הוא, ובלי זה, כל עבודתו ויגיעתו כאין וכאפס, ולא יפעל דבר. גם אם יהיה ניכר, אל יחוש לשיחות בני אדם. הלא לגבי חיי הגוף לא מביטים על שום דבר, וכל שכן לגבי חיי הנפש".

והרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!

ההתייחסות הראויה לנושא

בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג להקדיש זמן לדבר על הנושא ברבים ובפרסום, וכן לא כתבו על כך כמעט, על פי דברי אדמו"ר הצמח צדק שעצם ההרהור והפחד מהחטא עלול לפעול בטבע האדם את הטומאה בפועל, בדומה לפעולה של הרהורי העבירה עצמם.

עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות, כתב הרבי שיש מקום להדפיס ולפרסם על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב.

במכתבים לאנשי מקצוע שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואת את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.

סגולות שמירת הברית

במענה לתלמיד ישיבה שהתלונן בפני הרבי על כך ששוכח את תלמודו, כתב לו הרבי שאחת הסיבות האפשריות לזה הוא העדר השמירה על קדושת הברית, וכאשר מוסיפים בזהירות בזה, מתווסף בכח הזכרון.

בשל כך, אחת מדרכי התיקון שהרבי מציע על פגם בנושא זה, הוא חקיקה במוח הזכרון של אותיות התורה בכלל ואותיות התניא והמשניות בפרט.

שמירה על חוש הראיה

אדמו"ר הריי"צ כותב ש"התענוג שבחוש הראיה פועל דביקות שלמעלה מזמן ומקום, דגם בהיותו במקום אחר ואחר ריבוי זמן - הדבר כמו נצב לנגד עיניו", ולכן צריך להיזהר מאוד בשמירה על חוש נעלה זה.

בנוגע לבחורים בתומכי תמימים, הזהיר הרבי במיוחד שעליהם להימנע מהבטה אפילו בעניני הרשות, וגם אופן הראיה שלהם צריך להיות באופן ראיה 'מובחרת'.

עצות

ככלל, הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה הינה שלא להתעסק עם הנושא יותר מידי, היות ועצם החשש והפחד שלא להיטמא, עלול בעצמו לגרום ולהביא את האדם לידי טומאה, ולכן צריך להסיח את הדעת מזה, ולעסוק בעניני קדושה.

בספר התניא כתב שכשמסיח דעתו מהרהורים רעים ותאוות רעות "יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

על מנת למנוע ממחשבות זרות לבבל את האדם בשעת הלימוד או התפילה, מציע הרבי להחזיק ספר פתוח ולהתפלל או ללמוד מתוך הספר בדווקא.

באחד ממכתביו כותב הרבי רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין:

• תוספת התמדה בתורה.
• היסח הדעת ככל האפשר.
• הפסק הפגישות עם הבחורה.
• טלית קטן כשר כל היום והלילה.
• בדיקת התפילין.
• לימוד חת"ת.
• התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה.

תיקון לפגם הברית

• השתתפות בפדיון הבן.