אליעזר דניאל מיירס

הרב אליעזר דניאל מיירס (מייערס, ט"ו טבת תרצ"ט-כ"ג מנחם אב תשע"ה) היה חסיד חב"ד ששימש כדיקן באוניברסיטה, והיה הראשון שפעל בשליחות הרבי בולנד. זכה לקירובים רבים מהרבי.

תולדות חיים

נולד בהולנד בט"ו טבת תרצ"ט להוריו ר' שמואל יעקב ומרת חנה אדיל מיירס, במשפחה שומרת תורה ומצוות שנמנתה על עדת בני אשכנז והקפידה באדיקות על מסורת מנהגי בני אשכנז.

בהיותו כבן שנה וחצי פרצה מלחמת העולם השניה, אך בשל העובדה שסביו תפסו עמדות בכירות במשק, כשסבו מהצד האחד כיהן כמנהל אגף המיסים במשרד האוצר והסב מהצד השני ניהל את משרד הביטוח הלאומי של הולנד - נותרו בני משפחתו לפליטה כמו שאר היהודים בעלי התפקידים הבכירים במדינה.

מאוחר יותר נשלחה גם משפחתו אל מחנות הכפיה של הגמרנים שם חלה במחלת הפוליו ובשל כך ערכו עליו הגרמנים את ניסוייהם האכזריים, אך בניסים גלויים ניצול הוא ומשפחתו, והם היו היחידים מכל העץ המשפחתי ששרדו את השואה.

אחרי המלחמה חזרה משפחתו לרוטרדם שבהולנד שם נאלץ ללמוד בבית ספר לא יהודי אך נעדר מהלימודים בשבתות, ועם סיום לימודי התיכון פגש את ידיד נעוריו מרדכי אנגלסמן שהגיע לבקר את משפחתו, ומראהו של צעיר חב"די כבש את ליבו והוא עלה יחד איתו לארץ, שם התארח אצל ר' ראובן דונין, ולאחר לילה של שיחה מעמיקה הצטרף אל מרדכי אנגלסמן וקבע תא מושבו בישיבה בלוד כשמקביל יצא לבקר בישיבות אחרות כדי להחליט על דרכו.

על אף שהנהלת הישיבה לא ראתה בעין יפה את הדבר, הרבי התערב לטובתו, והוא המשיך להתארח בישיבה בלוד ולצאת מזמן לזמן לבקר בישיבות אחרות, ולקראת חג הפסח של שנת תשכ"א נסע לרבי לראשונה וזכה שהרבי יישלח קבוצת חסידים לקבל את פניו ולאסוף אותו ברכב, ואף בהמשך הביקור זכה לקירובים נוספים כשהרבי מעניק לו מצה שלימה בחלוקת המצות של אותה שנה, ובירר היכן הוא נמצא בשעת עריכת הסדר בדירתו של אדמו"ר הריי"צ.

בעידוד הרבי, לאחר חתונתו עם רעייתו מרת מרים המשיך את לימודיו מחקריו והשתלמויותיו במסגרת האוניברסיטה, כשמעת לעת הרבי נותן לו עידוד נוסף, ובמקביל עסק בהפצת יהדות. לאחר סיום לימודיו שהתארכו בשל פעילותו, התקבל מייד לעבוד באוניברסיטה, וניצל את תפקידו ומשרתו להפצת יהדות וזכה להעמיד דורות של משפחות חסידיות, כשהוא היה למעשה חסיד חב"ד הראשון שפעל להפצת מעיינות החסידות בהולנד, כשהרבי מתבטא על עבודתו: "עומד יהודי עם הזקן הארוך ביותר בהולנד ואומר הרצאה למאה איש - אצלי זו ההפצה הגדולה ביותר".

בשנת תשמ"ו חלה במחלת הטרשת שפגעה בעיניו וידיו, וכשביקש ברכה מהרבי לרפואה, אמר לו הרבי: "אל תשטה, שתהיה לך הצלחה מרובה בכתיבה ועשיה", ומלשון הברכה היה מובן שאכן העיניים והידיים יתרפאו היות שהרפואה בהם נדרשת לצורך המשך עבודתו, והוא אכן התרפא, אך כעבור זמן עברה המחלה לקנן בפלג גופו התחתון והוא סמל ממנה עד אחרית ימיו.

בשנותיו האחרונות עלה לארץ הקודש, שם נפטר בכ"ג מנחם אב תשע"ה.

משפחתו

• בנו, ר' פנחס אברהם מיירס
• בנו, ר' דוד אליהו מיירס
• בנו, ר' ברוך מענדל מיירס
• בנו, הרב עזרא עמנואל מיירס
• בתו, מרת שרה נמנוב