הבעל שם טוב
הבעל שם טוב - רבי ישראל בעל שם טוב נולד בח"י אלול נח"ת לאביו - רבי אליעזר ואמו שרה, והיה בנם יחידם.
הבעל שם טוב נולד בעיר אוקופ שליד קמיניץ הפודולית, (זאת אומרת - על גבול פולין-תורכיה, כמו שהיה לאחר הכבוש התורכי). הוריו נפטרו עליו בילדותו והוא נתחנך בקשיים רבים. נוהג היה להתבודד ביערות שבסביבות העיר.
אין שבח שלא נשתבח בו הבעש"ט. אין גבול ליכולתו ואין מעצור לכחו הרב בעליונים ובתחתונים. המגיד ממזריטש מעיד עליו ש"ידע בכל חודש ניסן איזה ממונים ממונים על העולם בכדי לדעת איך להתנהג עמם ועל ידם" ו"הוא ידע שיחת עופות ושיחות דקלים".
העיד רבי מנחם מענדל מויטבסק, שהכיר את הבעש"ט בימי ילדותו: "היה היה דבר ה' בידי הבעל השם טוב ויגזור אומר ויקם. אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו - אחריו לעפר מי יקום".
ביום רביעי א' של חג השבועות תק"כ (1760) נסתלק הבעש"ט לבית עולמו.
שנות ילדות
את פרנסתו מצא הבעש"ט כנער ממשרות שונות: תחילתו עוזר למלמד הילדים. הוא היה המוליך והמביא את הילדים לחדר ולבית המדרש. לאחר מכן נעשה לשומר בית המדרש. שעה שהיו הכל ישנים, אזי היה הנער עובד את עבודתו.
בהיותו נער בן י"ד מובאים אליו כתבים של מקובל בשם רבי אדם בעל שם. כתוצאה מכתבים אלה הופך הנער לבעל ידע-רב בקבלה. הוא מתקדש ומטהר על ידי טבילות וקיים מצוות בדבקות.
בח"י אלול תפ"ד בא הנביא אחיה השילוני ומלמדו תורה והוא הנקרא בפי הבעש"ט: "מורי ורבי הידוע".
הוא עוזב את עיירתו ועובר לגליל בראד, הסמוך לפודוליה. הוא נעשה מלמד באחד החדרים וכתוצאה מפגישה עם רבי אפרים מבראד, מנכבדי העיר ואביו של הרב המפורסם רבי אברהם גרשון מקיטוב, הוא נעשה לחתנו אלא שרבי ישראל, מבקש להשאיר את ענין האירוסין בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הריב"ש לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו. לבוש היה כאכר, עטוף בגדים גסים, כ"אחד הריקים". נסיונותיו של רבי אברהם גרשון להפטר מן ה"אכר הגס" עלו בתוהו והוא מיהר, לפחות, להרחיק אותו מסביבתו.
הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב (בפולאנית KUTY) לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו בהתבודדות. בהמשך עברו לאחד הכפרים. בשנת ת"ץ (1730) עבר הריב"ש לטלוסט (TLUSTE) שבגליציה והיה שוב למלמד. גם שם חי בדחקות רבה.
התגלותו
ביום ח"י אלול תצ"ד, בן ל"ו נצטוה הריב"ש להתגלות בעולם. הוא נתכנה בתואר "בעל שם" שהיה נפוץ בדורות אלה. פרסומו הראשון היה בעיר טלוסט.
עיקר פעילותו היה בנסיעות ובנדודים. אנו מוצאים אותו בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שאריגראד שבגליציה ופודוליה, אולם גם בפולנאה, שדה לבן, זאסלב ואחרות שבוואהלין. אגדות מאוחרות יותר מספרות גם על ביקוריו בפולין ואף במדינות אחרות. נוהג היה בנסיעותיו לרפא חולים - גם על ידי רפואות וגם ע"י קמיעות. אולם עיקר פרסומו בא לו ע"י תפילותיו הנלהבות שלא היו מקובלות עד אז וברוח קודשו המפליאה. בראשית התגלותו היה לבעש"ט סופר מיוחד - רבי אלכסנדר זיסקינד, שהיה כותב את קמיעותיו, אולם משרבו הבאים, נתקבל עוזר נוסף - רבי צבי סופר, שפרשיותיו היו ליקרות ערך ביותר. לאחר מכן נשאר רבי צבי לסופרו היחיד.
משנתרבו הדבקים בו, עבר הריב"ש, שנתפרסם כבר כ"בעל שם טוב", לעיר מז'בוז'. כאן החלו להתרכז מסביבו אלפים ובתוכם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים, כיום יודעים אנו שהבעש"ט הוזמן לבוא למז'בוז' והוא אף שוחרר מתשלום מסים עירוניים.
בשנים אלה עמד הבעש"ט לעלות לארץ ישראל, שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.
בשנות הנהגתו במז'בוז' היה הבעש"ט למנהיג האומה. היה עליו לטפל בגזירות שונות שהובאו על העם, בעלילות דם(כגון: כ"ו תמוז תקי"ט) בפדיון שבויים, באוסף כספים לטובת העניים הרבים ומשפחות הקדושים והתפוסים.
הסתלקותו
בספר שבחי הבעש"ט מתואר הסתלקותו: בימי הפסח של שנת תק"כ חלה הבעש"ט בקיבתו. הוא נעשה כחוש וקולו כמעט שלא נשמע.
בליל חג השבועות התאספו כל בני החבורה. הבעש"ט אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"חברא קדישא" והורה להם כיצד יתעסקו בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי נחמן מהורודנקא, כדי לשפוך תפילה על שלום רבו. אמר הבעש"ט: לחנם הוא מרעיש בתפילה. אם היה יכול להכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל. לאחר מכן שמעוהו מלחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות. אל תענה אותי!". משבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".
כוחותיו עזבוהו. הוא ציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן שכב וישב כמה פעמים. אחר ציווה לכסותו בסדין וישכב פעם נוספת. הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואח"כ נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות: אל תבואני רגל גאוה! אותה שעה נסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי ליב קעסלער סיפר שראה את יציאת הנשמה "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".
בו' סיון תק"כ - יום רביעי ראשון לחג השבועות, כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו.
הבעש"ט השאיר אחריו בן אחד - רבי צבי ואת בתו הרבנית אדל.
תורתו
תורתו של הבעש"ט לא נרשמה על ידו. דברי התורה מובאים בשמו בספרי תלמידיו. אפילו צוואתו המפורסמת שנדפסה בשם "צוואת הריב"ש" לא נכתבה על ידו, אלא על ידי תלמידו - רבי ישעיה מיאנוב.
התוכן אמיתי, אולם אין זו לשון הבעש"ט. עיקר תורתו של הבעש"ט ודעותיו הובאו בספרי תלמידו המובהק - רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, אולם גם בספרי תלמידיו האחרים ונכדיו. לאחר מכן, רוכזו התורות שבספרים אלה לספר אחד: "כתר שם טוב".
בדורות האחרונים כונסו התורות האלה ומוינו לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים. היו גם נסיונות נוספים לרכז תורת הבעש"ט.
| הקודם: - |
{{{רשימה}}} | הבא: המגיד ממזריטש |