ישיבת ליובאוויטש

ישיבת ליובאוויטש נוסדה בשנת תר"ב על ידי אדמו"ר הצמח צדק. הישיבה הייתה הישיבה המרכזית לחסידות ליובאוויטש שמשכנה היה בעיירה ליובאוויטש.

תלמידי הישיבה נחלקו לשני מחלקות, מחלקה לתלמידים צעירים בגיל 14-17 ומחלקה מבוגרת לתלמידים בגיל 17-20, כל מחלקה נחלקה לשני כיתות כיתה קטנה בת 25 תלמידים וכיתה גדולה בת 30/40 תלמידים, סך הכל למדו בישיבה בשנה לערך 100 תלמידים.

בראש הישיבה עמד הרב ר' ישראל נח שניאורסון, בנו של אדמו"ר הצמח צדק, שהיה מוסר שם שיעורים בנגלה. כמו כן מסר שיעורים בישיבה באופן קבוע חתנו של אדמו"ר הצמח צדק, ר' לוי יצחק זלמנסון, עיקר הלימוד בישיבה היה בגמרא ופוסקים, ומידי פעם פרק תניא, אך מאמרי חסידות למדו לעיתים נדירות ביותר.

השמועה אומרת<ref>ראה היכל הבעש"ט גליון י"ט עמ' קל"ו}} כי אף אדמו"ר המהר"ש למד תקופה מסוימת בישיבה זו.

הישיבה נסגרה בשנת תרי"א עקב מלשינות מצד המשכילים.<ref>ראה קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה.}}