שנאה
שנאה היא הרגש של הנפש הנמשך מקו השמאל. השנאה לרע היא חלק מרכזי מעבודת השם ומהוה יסוד לריחוק מהחטאים ומהסטרא אחרא כמאמר הכתוב "אוהבי השם שנאו רע".
השנאה לרע
קיימים שני סוגי שנאה: שנאה אחת הקיימת מריחוק, והיא השנאה של הנפש האלוקית לרע: הנפש האלוקית מכירה בגודל המיאוס שבחטאים ועבירות, ולכן קיימת בקרבה רגש עז של סלידה ותיעוב, ויותר מכך של שנאה עזה כאש - לכל דבר שנוטף ממנו ריח של מרידה בה'. שנאה זו מאותו שורש שהנפש הבהמית שונאת כל דבר המזיק לה. כך גם הנפש האלוקית שונאת כל דבר המרחיק אותה מאלקות[1].
מסיבה זאת, בספר התניא{{הערה|ליקוטי אמרים - פרק י קובע אדה"ז כי כפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית, כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.
שנאת אומות העולם
ישנה שנאה ששורשה דווקא משורש משותף: זו היא שורש השנאה של אומות העולם לעם ישראל. דווקא מכיון שיש להם שורש משותף, שבשרשם האומות העולם מקבלים חיות מאלקות, לכן השר שלהם שלמעלה, שהיא הצורה של השר - החלק הרוחני שלו, מרגיש כי יש לו שייכות לאלקות, ועל כן יש בו קנאה עזה על כך שאין לו חלק מעשי באלקות. זו שורש השנאה של אומות העולם לישראל. העצה לכך היא שהקב"ה גוער בשר ומבהיר לו את מקומו ותפקידו האמיתי[2].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==