רבי ירמיה

ציונו של האמורא רבי ירמיה בטבריה

הגמרא המציינת על הוצאתו של רבי ירמיה מבית המדרש

רבי ירמיה הוא אמורא בדור השלישי (תלמידו של רבי זירא).

שכרו של רבי ירמיה

רבי ירמיה מוזכר פעמים רבות בש"ס, בעיקר ב"בעיות" כלומר שאלות ששאל. באחד מהפעמים ששאל (בפרק השני של בבא בתרא), כעסו עליו שאר החכמים על כך שמטריח עליהם, וציוו להוציאו מבית המדרש. שאלתו היתה בדין שמובא במשנה כי גוזל שנמצא עד חמישים אמה משובך - יש להניח שהוא של בעל השובך, אבל יותר מכך, כלומר אם נמצא בשטח של יותר מחמישים אמה - לא של בעל השובך הוא כי כל המדדה אינו מדדה יותר מחמישים אמה. שאל רבי ירמיה מה יהיה אם רגלו אחת בתוך חמשים אמה ורגלו אחת מחוץ לחמישים אמה?

בסוף מסכת בבא בתרא מובא כי בעקבות שאלה מסויימת ששאלו החכמים ולא היה פותר לה מלבד רבי ירמיה, החליטו לחזור ולהכניסו לבית המדרש. חז"ל מציינים כי בכל אותה תקופה היה עומד מחוץ לבית המדרש ודן עם החכמים.

האר"י ז"ל מעיד בספרו שער הגלגולים כי מכיון שכוונת רבי ירמיה היה לשם שמים, לכן שכרו בישיבה של מעלה הוא שכל השאלות שנשאלות - נשאלות על ידו.

מעלתו כתושב ארץ ישראל

כאשר חז"ל מציינים את מעלת תושבי ארץ ישראל הם קובעים כי "חד מינן כתרי מנייהו" כלומר חכם בארץ ישראל הבנתו כפולה משל חכם בבבל. וראיה לכך הם מציינים שרבי ירמיה כשהיה בבבל היה תמיד מקשה על דברי החכמים ולא הבין את דבריהם, ואילו בארץ ישראל היה מגדולי החכמים.