שנים שגנבו בשותפות

שאלת שנים שגנבו בשותפות היא שאלה שנידונה בשו"ת צמח צדק (סימן מ"ז) על ידי אחד מהרבנים של אותה תקופה שעורר את השאלה לפני אדמו"ר ה"צמח צדק".

השאלה

השואל רוצה לדמות בפני הצמח צדק דין שנים שגנבו בשותפות לדין שנים שלוו מאדם אחד שהן ערבים זה לזה, בדמותו שכל מעשה שנעשה בשותפות מחייב את שני השותפות. הצמח צדק מוצא ראיה לדברי השואל מדברי השבות יעקב, והחולק על החו"י. ועל דרך אפשר דן שיתכן שכן היא גם דעתו של ה"חי' אנשי שם".

ההכרעה

הצמח צדק כותב לדינא כדברי החו"י החולק על השבות יעקב, וקובע שאין אחד מחוייב לשלם בשביל חבירו, ואין לכך דמיון לשנים שלו יחדיו.

לכן מקדים הצמח צדק את טעם ההלכה ששנים שלוו יחדיו שותפים הם גם בהתחייבות: דדוקא בשנים שלוו שלוקחים על דעת לשלם, אנו אומרים שמכיון שלוו בשטר אחד, גילו דעתם שרוצים להתחייב אחד בשביל חבירו, שלולי כן היה להם ללוות בנפרד ובשטר נפרד, וזו היא שורש המחלוקת הפוסקים במלוה על פה שאז אין ראיה זו, אם לא שניכר שנתכוונו ללוות בשותפות שאז אמרינן שאם לא היה בדעת האחד להתחייב ג"כ עבור חבירו היה לו לפרש. טעם נוסף יש לומר כן, משום שמסתמא מתחייב אחד בכל הסך כיון שנושאין ונותנין בשותפות, ולכן הלוואת שותפות בע"פ דמי לשנים שאינן שותפין שלוו בשטר אחד, וכמו בשנים שלוו בשטר אחד אמרינן דמסתמא מתחייב כל אחד בכל הסך, שאם לא כן היה להם ללוות כל א' בשטר מיוחד, כן יש לוצר בשותפין אפי' בלא שטר. ונמצא מה שמחייבים אותו עבור חבירו הוא מצד דהוי כמו גילוי דעת שדעתו ורצונו להתחייב עבור חבירו הא בסתם בלא גילוי דעת לא היה כח בידינו לחייבו עבור חבירו.

ואם כן - מסיק הצמח צדק - בשנים שגנבו בשותפות שאין לוקחים כלל על דעת לשלם, איזו גילוי דעת יש כאן שרצונו להתחייב עבור חבירו הלא הוא לא לקח ע"ד לשלם גם עבור חלקו, אלא שאנו מחייבים אותו לשלם בעל כרחו, אך עבור חבירו שהוא מצד ערבות אין כח בידינו לחייבו כיון דלא עלה על דעתו להיות ערב כלל.