תוכחה

תוכחה היא מצוות עשה מהתורה בפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך".

המגידים

בזמן הבעל שם טוב רבים היו הדרשנים שהיו מוכיחים את העם, והיו נקראים "מגידים", אך חלקם היו מרבים לקטרג על עם ישראל ועל מעשיהם הרעים, והבעל שם טוב נלחם בהם באמרו שעל ידי כך הם מעוררים קטרוג בשמים על עם ישראל.

הבעל שם טוב אמר על כך שיש שני מיני מוכיחים, כמשל המלך ששלח את בנו יחידו מעל פניו, ושילח את ב' עבדיו עמו, וחזר אחד והלשין את הבן אל אביו, והשני אמר אותם דברים עצמם, רק שדיבר מצד שהיה לו צער בצער המלך ובנו שנשלח מעל פניו זמן רב עד שנשכח ממנו נימוסי המלכות וכל מכבדו הזילוהו, ואז נתמלא המלך רחמים והחזירו.

כך - אמר הבעש"ט, יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וחלילה על ידי זה גורם קטרוג נחש הקדמוני, (שעל כך רומז הפסוק "ולא תשא עליו חטא" לא לעורר על מי שמוכיחו - קטרוג בשמים), ויש מוכיח שמדבר מתוך אהבת ישראל עד כמה נתרחקו משולחן אביהם, ועל ידי כך מעורר את אהבת ה' לבניו.

ביאורי הרבי

בחיוב תוכחה נאמר: מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח. הרבי חוקר אם מדובר במצווה חדשה, או שזו היא חיוב נוסף בכל המצוות, שכשם שעליו לקיים את המצווה, כך עליו להוכיח את השני כשאינו מקיים את המצווה.