קונטרס ההתפעלות
"קונטרס ההתפעלות" הוא קונטרס שנכתב על ידי אדמו"ר האמצעי ונשלח לחסידים בשנת תקע"ד (שנה לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן).
בקונטרס אגרת לכלל חסידי חב"ד העוסקת בדרכי ההתפעלות בלב ובמחשבה על פי דרך חב"ד ושילובם בעבודת השם החבדי"ת. נקודת העניין היא ש"התפעלות" אמיתית מושגת רק על ידי התבוננות עמוקה בחסידות כאשר בעקבות התבוננות זו נוצרת התפעלות הלב בדרך ממילא במדרגותיה השונות ביחס לעומק ההתבוננות.
הקונטרס מחולק להקדמה, שהיא אגרת נפרדת, שבה מבאר הרבי את חיוב ההתפעלות, ושולל את המתפעלים "התפעלות חיצונית", הנקראים בפיו "הדרכים הישנות" (הכוונה לחסידיויות ממדינת פולין) מחד, ומאידך את אלה שחוששים, כביכול, להתפעל (כאן הכוונה לר' אהרן מסטרשלה שהיה תלמיד של בעל התניא והנהיג חלק מהחסידים אחרי הסתלקותו). הרבי מבכה את המצב שרוב החסידים לא מתעוררים להתפעלות ומסביר את הסיבות למצב.
הקונטרס עצמו מחולק למספר חלקים בהם מסביר אדמו"ר האמצעי את המדרגות בהתפעלות כמו שהם מחולקות לחמש דרגות נפש הבהמית הנקראת אהבת עולם או בלשון הקונטרס התפעלות חיי בשר, ולחמש דרגות נפש האלוקית הנקראת אהבה רבה או בלשון הקונטרס התפעלות חיי אלוק, הדרכים להגיע אליהן ואת מונעי ההתפעלות.
פירושים
על הקונטרס יש שני ביאורים מאת ר' הלל מפאריטש. הראשון "מהדורא קמא" הוא על סדר הקונטרס ובמילים פשוטות יותר והשני "מהדורא תניינא" והוא כמעין התמקדות על פי נושאי הקונטרס ומבאר באריכות עניינים שונים בחסידות הנדרשים להבנת העניין על בוריו. ר' הלל מסביר בביאור זה כבדרך אגב עניינים עמוקים מאוד בחסידות ומבלעדיו קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי לעמוד על עמקותו ואמיתתו.