אברהם דריזין (מאיור)

הרה”ח ר’ אברהם דריזין נולד בי’ מר חשון תרס”א, בעיירה מיור שברוסיה הלבנה, לאביו, הר”ר דובער ולאמו מרת יהודית. זקניו, אבי אביו ואבי אמו, היו חסידי חב”ד.

אחיו, יהודה לייב, חיים יצחק וחיה שרה - נרצחו בימי מלחמת העולם השניה, ע”י הנאצים ימ”ש יחד עם משפחותיהם.

ילדותו

ילדותו עברה בעיירה מיור שמה, אפילו בית כנסת ‘מתנגדי’ לא היה בעיירה. הישוב היה קטן מאד, שבעים משפחות יהודיות וגוי אחד.

בילדותו היו לו שלושה מלמדים: אחד שלימד גמרא. בתו של השוחט שלימדה אותו תנ”ך, עברית, דקדוק וכתיבה. המורה השלישי היה גוי שלימד אותו רוסית ומתימטיקה.

כשמלאו לו שתים עשרה שנים נסע ללמוד בעיירה דרויא, עיירה סמוכה למיור. שם למד בחדר אצל מלמד שלימד גמרא בקבוצות.

בן ארבע עשרה היה כשסים את לימודיו בדרויא, והגיע הזמן לנסוע לישיבה. כאן הייתה לו התלבטות גדולה, לאיזו ישיבה לנסוע?

הרב של מיור היה ‘מתנגד’. במשך השנים הוא התקרב לחב”ד, התפלל בנוסח האר”י, ונהג במנהגי חב”ד. אבל בכל זאת נשאר מתנגד.

הרב היה ידיד קרוב למשפחתו של ר' אברהם, וגם היה דואג לנערים שלמדו תורה, לכן הוא הציע לאביו שר' אברהם ינסע ללמוד באחת הישיבות הליטאיות הגדולות שהיו אז בסלבודקה או בקובנה, שם היו ראשי ישיבות מפורסמים כמו ר’ ברוך בער לייבוביץ’ ועוד.

גם לר' אברהם וגם להוריו היה קשה להחליט. הם היו אנשי ישוב קטן, שלא היה להם קשר עם ‘העולם הגדול’, לא ידעו מה מצב הישיבות ואיזו ישיבה עדיפה.

אחיו שהיה מבוגר ממנו, היה ירא שמים, אך לא למד בישיבה. הוא סיים גימנסיה רוסית ועסק במסחר. הוא היה מוכשר בצורה בלתי רגילה, ממש עילוי. יחד עם זאת היה בקי גם ב’הויות העולם’, והוא זה שהחליט שר' אברהם צריך לנסוע לליובאוויטש.

בליובאוויטש

ר' אברהם נסע לליובאוויטש מצויד במכתב המלצה מרבה של דרויא. הנסיעה ארכה לילה שלם. בבוקר הגי לעיירה רודניא, ומשם לליובאוויטש. יחד איתי הגיעו עוד עשרות נערים, שבאו לישיבה. סדרי הקבלה וההרשמה היו קשוחים וקשים מאד ורובם של אותם נערים לא התקבלו.

ר' אברהם התקבל ל’חדרים’, לשיעורו של ר’ יחיאל קומיסר.

לנערים בגילו לא הייתה פנימייה. מי שהיה בידו כסף ששלחו לו הוריו, היה מסתדר איכשהו. אבל מי שלא היה לו כסף, נאלץ ‘לאכול ימים’ (לאכול אצל תושבי ליובאוויטש. בכל יום בבית אחר). הוריו שלחו לו בכל חודש 6 רובל, סכום גדול, באותם הימים. בכסף זה שכר חדר, יחד עם עוד כמה נערים, בביתה של אלמנה מבוגרת, פייגא רישה שמה. יחד אתם היה ישן בחור מבוגר, ששימש כמשגיח.

מצב זה נמשך עד מלחמת העולם הראשונה, אז נותק כל אזור מיור מרוסיה וסופח לפולין, מסך של ברזל הבדיל בינו לבין משפחתו. כמובן שהתמיכה שהיה מקבל מהורין פסקה מלהגיע והוא נאלץ לעזוב את האכסניה. אז עבר ללון על ספסל בבית הכנסת שבליובאוויטש ו’אכל ימים’ אצל בעלי בתים בליובאוויטש.

מאוחר יותר עלה ל’שיעורים’, לשיעורו של ר’ שמואל בער בריסוב.

עברו שלוש שנים לשהותו בליובאוויטש, ורק אז התירה לו ההנהלה לנסוע לביתו במיור (בימים ההם נפתח הגבול עם פולין, והיתה אפשרות לבקר במיור).

לאחר שחזר לליובאוויטש וסיים את ה’שיעורים’ עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים שעדרין, שהייתה ישיבה לצעירים. שם התחיל ללמוד לבד. בישיבה בשעדרין למד אצל המשפיע ר’ שאול בער זיסלין.