אבן מקיר תזעק
אבן מקיר תזעק הינו אחד היעודים שיתרחשו בגאולה שהדומם ידבר.
מקורו
בחזיון נבואתו מתאר חבקוק הנביא:
כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.
— חבקוק ב', י"א
בפשטות נבאותו עסקה בנושא גאולת ישראל מגלות בבל. אולם חז"ל במדרש תהילים[1]: "לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחה ואמרה שבת היום... לעתיד אדם רוצה לילך לאשתו נדה האבן צועק ואומר נדה היא". מעין הרעיון זה דרשו חז"ל במסכת תענית[2] דרשו: "לעתיד לבוא אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר: "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה"".
עניינו
יעוד זה הוא מתוכנם ועניינם של ימות המשיח וביאת המשיח שבאותו הזמן יתגלה בעולם הזה התחתון מציאותו של הקב"ה, כחלק מהשלמת מטרת הבריאה לעשות לבורא דירה בתחתונים. ויוכר ויורגש בכל פרטי הבריאה כי כל קיומם והימצאותם הם על האור והכוח האלוקי. גילוי זה יחדור ויורגש גם בנבראים הנמוכים ביותר כדרגת הדומם.[3] שאותם הנבראים ששייכים להבנה יבינו אלקות ושאר הנבראים יראו וירגישו.[4] ולכן באותו הזמן מעשה הנוגד את רצונו של אלקים תסתור למציאות האבן עד שהאבן תזעק כנגדו.
גילוי אלוקי זה החל במתן תורה. בשעה שאמר ה': "אָֽנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ "[5] אומרת התורה שהיה זה "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף".[6] ומבארים חז"ל שלקול זה לא היה "בת קול" (הד).[7] מבאר הרבי כי ההד נוצר כתוצאה מהתנגשות גלי הקול בחפץ הגורם לגלי הקול לשוב חזרה (על דרך אור חוזר). אמנם במתן תורה קול ה' חדר בבריאה ולא "התנגש" בה. כמבואר בחז"ל (במדרש שם) כי כל הבריאה שתקה ("כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח.. הים לא נזדעזע.. אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול: אנכי..") שתיקה זו נוצרה בבריאה משום שבעת דיבורו של הקב"ה שמעו הנבראים, הבינו וקבלו את הדברים. כלומר, הגילוי האלוקי שהתרחש במתן תורה לא סתר למציאותם למרות היותם גשמיים, אלא חדר בהם ובמציאותם. (וזאת משום שהאור האלוקי היה "קול גדול". רוחניות לא נרגשת בגשמיות, אולם האור האלוקי שהתגלה הוא אור שמופשט מכל גדר הן מרוחני והן מגשמי, ולכן ביכולתו להאיר גם בגשמי).
מתן תורה נתן את הכוח שמעשיו של האדם יחדרו ויפעלו במציאות הדומם שסביבו, ואכן זו משמעות חז"ל שלעתיד לבוא קורות ביתו של אדם מעידים על מעשיו, משום שמעשיו משפעים בהם, ועל ידי לימוד תורה וקיום המצוות האדם מגלה בהם אור אלוקי שיתגלה לעתיד ביעוד: "ומלאה הארץ דעה את ה'" "וראו כל בשר כי פי ה' דיבר". בעבודת האדם עניינו שלימוד התורה תחדור מכל מציאותו ונחה אותו בכל פעולותיו שכל פרט ופרט מחייו יהיו חדורים בתורה ומצוותיה.
על לעתיד לבוא כתוב: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". עכשיו שותק הדומם, דורכים עליו והוא שותק. אבל יבוא זמן בגילוי של לעתיד, שהדומם יתחיל לדבר, לספר, והוא ידרוש, באם בעת ההליכה לא חשבו או דיברו דברי תורה, למה דרכו עליו.
האדמה שדורכים עליה, שאלפי שנים, מששת ימי בראשית, דרכו עליה בינתיים כמה ברואים בעלי חיים כו', עד שידרוך עליו יהודי, שני יהודים, וידברו דבר תורה. ובאם לאו - אומרת היא: הרי אתה כמו בהמה!
קישורים חיצוניים
- אדמו"ר האמצעי, תורת חיים שמות חלק א דף קפה (ראה פרק טז) דיבור המתחיל "תפול עליהם אימתה ופחד". הוצאת קה"ת, תשס"ג, ברוקלין נ"י.
- הרבי, לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1092 ואילך שיחת פרשת ואתחנן, הוצאת קה"ת, תשס"ו, ברוקלין נ"י.
- הרבי, אגרות קודש חלק י אגרת ג'קע"ה, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ"י. באתר ספריית חב"ד.
הערות שוליים