מתנות לאביונים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתנות לאביונים, היא מצווה מדרבנן, המוטלת על כל יהודי ביום הפורים. המצווה היא לתת לשני עניים, מתנות ממון, בסכום שיוכלו לקנות בהם את סעודת החג מינימלית לכל אחד מהם.

ביאור הלשון מתנות לאביונים

הרבי[1] מבאר את דיוק הלשון "ומתנות לאביונים" השונה מהלשון "צדקה לעניים"[2]. "צדקה" הו"א ענין שמצד עצמו אינו חייב ליתן, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת; מה שאין כן "מתנה" הוא ענין שנוגע לעצמו, כמרז"ל[3] "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא".

החילוק בין עני לאביון

למרות שגם עני וגם אביון הינם אנשים שאין להם כסף די מחיתם, ישנו חילוק ברור בין שני אלו. ש"עני" אין פירושו שאין לו מאומה; יתכן שיש לו דברים אחרים, אלא שבנוגע לענין זה הרי הוא "עני", ועל דרך שמצינו בדברי רז"ל[4] "עני בדעת", שונה מכך הינו ה"אביון"[5] ש"תאב לכל דבר".

לכן גם שם המצווה היא "מתנות לאביונים", מכיוון שגם כאשר עושים טובה ל"אביון", שאין לו מאומה - אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שנעשה מזה "נייחא לנפשי'", שצריך להיות נחת רוח להנותן מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה, - על דבר שמצינו בדיני קדושין, שאף שבדרך כלל צריך להיות "נתן הוא" דוקא, בכל זאת, ב"אדם חשוב" מקודשת גם באומרת "הילך מנה ואקדש אני לך", "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה"[6] –מכיון שעשיית טובה להזולת, אפילו לילדים קטנים - נוגעת גם לעצמו.

חשבון זה שייך באמת גם בכל השנה, אלא שבפורים בפרט, שבו צריכים להיות במדריגת "עד דלא ידע"[7], ולא לעשות חשבונות כו', נרגש יותר מעלת הזולת, וה"נייחא לנפשי'" שנעשה על ידי הנתינה לזולת, ולכן דוקא בפורים נאמר הלשון "מתנות לאביונים".

הערות שוליים

  1. תורת מנחם תשי"ד חלק ב' עמ' 142.
  2. ראה (לדוגמא) שבת קנ, א. וש"נ. סוכה מט, ב. ועוד.
  3. ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
  4. כתובות סח, סע"א. וראה נדרים מא, רע"א.
  5. כפירוש רש"י משפטים כג, ו. פ' ראה טו, ד. תצא כד, יד.
  6. קידושין ז, א.
  7. מגילה ז, ב.