פנחס מקוריץ
רבי פנחס שפירא מקוריץ נולד בשקלוב בשנת תפ"ו, לאביו רבי אברהם אבא, נצר ממשפחת רבי נתן שפירא, בעל "מגלה עמוקות". אביו היה ליטאי ור' פנחס עצמו הגה בתורה בצעירותו, אך התנגד בחריפות לתורת החסידות.
עקב סיבות מסוימות עברה משפחתו לפלך ווהלין החסידי, אביו המתנגד, לאחר שהכיר את החסידות מקרוב, הפך לתלמידו של הבעל שם טוב. הבן הלך בעקבות אביו, והפך לאחד מגדולי החסידות.
רבי פנחס ישב זמן ממושך בקוריץ, ואח"כ התיישב באוסטראה, בה נהג נשיאותו ברמה והיה מכובד על פני כל.
ספרים גדולים לא נשארו ממנו. לפי המסורה שרד ספר גדול שלו בכתב-יד, אולם קבלה הייתה בידי צאצאי רבי פנחס, המדפיסים הנודעים מסלאוויטא, שלא להדפיס את הספר.
אך קטעים ושברי-רעיונות נודעו מתורתו, שנדפסו כנספחים בספרים:
א) לקוטים של ר' פנחס ב"נר ישראל" להמגיד מקוזניץ. נדפסו כקונטרס מיוחד "לקוטי שושנים" (טשרנוביץ תרי"ח)
ב) בספר "נופת צופים", לבוב תרכ"ה. נדפס כקונטרס מיוחד בשם "דברים נחמדים" (טשרנוביץ תרי"ח); בקובץ "גאולת ישראל" (לבוב תרכ"ד).
עיקרי תורתו מכונסים בספר "מדרש פנחס" ח"א - וורשה תרל"ו; ח"ב - לובלין תר"ס ובספר "מדרש פנחס החדש" - וורשה תר"ע.
ידוע המשל שסיפר אדמו"ר הזקן לר' פנחס, לאחר שזה התערם על הפצת החסידות בריש גלי.
בשנת תקנ"א עזב רבי פנחס את אוסטראה על מנת לעלות לארץ ישראל, אולם בדרכו התעכב בשיפיטובקה, בה חלה ונפטר בי' אלול.